Page 127 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך
P. 127
הבנאליות הרומנטית המייפה דברים. ומתברר שבמבט הזה גם אצור כוח סיסמוגרפי המיטיב לקרוא אותות ומחשבות. השיר "פורטרט קלאסי" מעביר בו-זמנית תחושות אהבה וחרדה קיומית עמוקה. משורטט בו פורטרט קלאסי של האישה היֵׁשנה, המוכר מן האמנות, והשיר כולו משדר עוצמה ותנועה בפיגורטיביות ובפרדוכסים שבו: כנגד השינה השלווה והפסיבית רוחש מבטו
ְ הערוהדינמישלהדוברהמדלגבין"עביםחולפיםעלפנִיך"לבין"מסכיתאורה
מוסטים / כמו בתצוגת תיאטרון ברוק", ששעריו פתוחים רק עבורו. ועל פס הזמןההֹוִויהזהנעותבמקבילגם"עונותעוברות","תפאורותנוףמתחלפות."
וכך גם בעורקיו של השיר הזה, כבשירים רבים אחרים בספר, זורם לא רק
התיאטרון, אלא גם הציור הקלאסי, שנטמע בקמטי פניה של האישה הי ׁ ֵשנה.
כעת מתחלף ה"נוף המטפורי",והשמיכההלבנההעולהויורדתלקצב
נשימותיה זוכה לדימוי נהדר ומקורי - "רכסים אלפיניים מכוסי שלג עד". השיר
-
מסתיים דווקא בהיפוך הדברים, בצילום ֶסלפי של הדובר המתבונן )ולא של
מושא התבוננותו(, המוצא את עצמו כמו ביקיצה מחלום כשהוא גולש ו"מוטל בשוחה / בתחתית / מרוסק עצמות / ונוהר."משהו מעין חלום ושברו, או בהיפוך אגדת "היפהפייה הנרדמת", שם היא המקיצה משנתה בבוא הנסיך.
"פעולותהצלה",שיראהבהיפהפהאחר, ְמַרֵּכזאתהחרדהממֹותהאהבהואת הניסיונות להציל ולהחיות אותה סביב מטפורה מקורית, מפתיעה וחזקה של מאמציםלחילוץאנשיםמבנייןשקרסברעשאדמה:"ְּכַחְיַׁשןקול/המוצמד לשכבת בטון של / היכל שקרס / כדי לשמוע פעיות קלושות / של ניצולים / אני מרכז את מבטי באישוניך / לשמוע בני הד קלושים / מתחננים על נפשם / החיה עדיין/שלאהבתנו/ ִמַּפַעם".בהמשךגוברהרצוןהעזלפיוסולחילוץמהיכל האהבה שקרס, ונשמרים רכיבי המטפורה המלכדים את חלקי השיר:"וידי
התועה בחשכת שערך, / ובאפלת מנהרות קמטיך, / מתקדמת בכוריאוגרפיה/ זהירה ומעודנת של מנתחי / מוח ולב", כי החשש עדיין מקנן: "שלא תקרוסנה עלינו / קומות נוספות ותמות נפשנו עם השנים."
ובצד האהבה הרומנטית היודעת עליות ומורדות עם השנים, מצויים בספר גם
125 I 22 גיליון I שבילים I
