Page 126 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך
P. 126
ומחבק. ושני אלה, עם ההומור העצמי והאירוניה המושחזת השואבים מרבדי תרבות שונים, יוצרים יחדיו שירה שתיאטרון האבסורד זורם בעורקיה בפרדוקסיםביןישןלחדשוביןקלאסילמודרני.הקלאסיוההרמונימַפניםאת מקומם להוויה מודרנית שהִריק והַאִין, בהיפוך אוקסימורוני ליש, ממלאים אותה עד אפס מקום במדורי חיים שונים. "גבר מערטל אישה / כדי לגלות ִריק/ וִריק ִלְפִניםמִריק/יבואבם/יודה".והאלוהות,גםאלוהותהשלהאישה, מולידות את הִריק לבדו, מעצם האסוציאציה המשתמעת לנאמר בתהילים:
"פתחולישעריצדקאבואבםאֹוֶדהָיה."
ואפשר לעשות חגיגה גם מבדיקת גבולותיו הלשוניים של היש, שאף היא מוכיחה את קיומו של הִריק:"כשאדם קרוב אצל עצמו / מה ִקרבתו, ומה ַהְקרבתו./כדיִקרבהשלחשקואיסורבנגיעהאו/כדיִקרבתקרובהבאאצל קרובולנחמו/ועיניואלהכבודה.הקריאה"ַאֶּיָּכה,"שבמקורההיאהקריאה האלוהיתלאדםשָסרח,מתורגמתבשיר"בני"לפנייהנואשתללאמענה,לֶנֶתק חסרתקנהעםהאחר:"ביןאבלבן,ביןאדםלאלוהים."בניבניבני/ ַאֶּיָּכה/אבל הואמסתירפניו/מפניו/עוברעל ָּפַניוגוֶעה/אביאביאבי/מחבקאת ֵאינֹו."
וברקעשלהשירגםהדיםנוספיםמןהמקורות:עמודהענןוֶהסתרהפנים.
פניםרבותומגוונותלֶסלפיהמצלםוהמצולםשלגדקינר:השירוהמשורר, האהבה והזוגיות )גם של אחרים(, הרדיוס המשפחתי הקרוב וכן מעגלים אחרים, פוליטיים, אקטואליים, יהודיים ואוניברסאליים. "פורטרט קלאסי", אחד משירי האהבה בספר, הוא שיר יפהפה וכובש המוכיח שההתבוננות הממוקדת
- הדוכיווניתבַאֵחראינהאלאאחדמפניושלה"סלפי".שינהמולֵערּות.החזרה
המשולשתעל"כשַאתְיֵׁשָנה"היאהמוליכהאתההתבוננותהרנטגניתבדמות האישה השקועה בנבכי הלא מודע של עצמה, אולי בחלום, ושהווייתה חשופה עד תום בפני המתבונן האוהב, המשייט חופשי באסוציאציות המתעוררות בו
למראיה. הסתכלות מרתקת הנותנת ביטוי לרחשי לב גלויים וסמויים.
כמו ב"הפרעות קשב" וב"פגיית התכלת השמיימית", גם בקובץ הנוכחי מפרק המבט האנליטי הנוקב את רכיבי השגור והמוכר ואינו נופל במלכודת
I 22 גיליון I שבילים I 124
