Page 112 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך
P. 112
החלה מהומה רבתי...כל האנשים ברחוב החלו רצים בבהלה, הפיאות של החרדים התנופפו בעת הריצה, חובשי הכובעים הורידו את כובעם כדי שלא יעוף בעת ריצתם והזדרזו לתפוס מחסה... הנשים הנושאות 2-3 פעוטות ודחפו עגלות, רצו בבהלה למצוא מחסה קרוב, כניסה לבנין או חנות כלשהי... פניו של אבא הרצינו מאוד! "חייבים להגיע למקלט מהר ככל האפשר", הוא אמר,"אמא ואברימלהיגיעו לשם, ואת תהיי איתם!אני חייב לבדוק מה עם האנשים שלי, האם ממלאים תפקידם כראוי ברגע זה!" האופניים שלו זינקו קדימה והחלו ממש לעוף אל עבר המקלט השכונתי. עכשיו עליך להיות עם אמא ואברימלה, אני יוצא למלא את תפקידי בשמירה ובהגנה." הילדה נכנסה למקלט הציבורי וחטפה"הלם!"המקלט היחידי בשכונה היה צפוף עד אפס מקום וריח רע באוויר. תמהיל של ריחות זיעה והפרשות של גדולים וקטנים, אוכל מבושל... תחושת קבס אחזה בילדה וקריאות של האנשים אל בני ביתם שנותרו ברחבי העיר. המהומה הרבה בלבלה את דעתה וחרדה מלאה את יישותה. אבא, נפרד מאשתו מאחיהוממנה בחופזה בפתח המקלט והבטיח שיגיע מאוחר יותר, כשיסיים את משמרתו והלך. בתורצתהלהגידלבקששלאילך!שהיוםהואיוםמיוחד,שישאר ִאתּהעודקצת במקלט, אולי יצליח להגן עליה מפני הצפיפות הנוראית והריחות הרעים. הוא התנצל והלך לדרכו למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, כפי שנהג כל חייו. לא חלפו שעתיים, והתרחשות קשה מאוד בפתח המקלט! הכניסו פצוע אנוש! כל האנשים קרבו אל הפתח, מנסים לראות מה קורה ומי נפגע הפעם? הילדה הסקרנית, שלא מזמן היתה בטיול חוויתי על האופנים עם אבא, נדחפה גם היא בין האנשים לראות מה קרה. לתדהמתה, ראתה את אביה נגרר ע"י שני אנשים אל המקלט פנימה. אביה, בעל הזרועות החסונות שגונן עליה אך לפני שעתיים, שרוע על רצפת המקלט. שלוליות דם נקוות סביבו על רצפת המקלט... הוא היה בהכרה, ואמא ניגשה אליו בפנים חרדות.
I 22 גיליון I שבילים I 110
