Page 111 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך
P. 111
היא סיפרה לכל הילדים בגן שהיום אבא שלה יבוא לקחתה מהגן, ושאבא שלה הוא גיבור, כי הוא במשמר העם! מגן על כל האנשים בשכונת גאולה! הוא בונה להם ביצורים מול הכניסות לבתים, ומניח שקי חול על חלונות הבתים, כדי שהכדורים השורקים והפגזים המתפוצצים בשכונה לא יחדרו לתוך הבתים פנימה. כל תושבי ירושלים חוו כבר כמה חודשים את היריות וההפגזות, ורבים
מהקירות הפנימיים היו מחוררים מאוד. ידענו שבעת ההפגזה עלינו להסתתר. היינו מורגלים בכך. גדולים כקטנים. תוך כדי הישיבה על ה"רמה" של האופנים של אבא, היא חשה את זרועותיו החזקות האוחזות בבטחה בכידון, כשהוא עושה לה סיבוב סביב השכונה. יודע אבאתנפשבתו!הואחשאתפעימותלבּההמתרגשבעתהרכיבה.היאהבחינה בכך שסטה מעט מהכביש הראשי וירד לדרך עפר. היא שמעה את פיצפוצי האבנים הקטנות במגעם עם צמיגי האופנים הגבוהות, והצליל הזה נעם לאוזניה יחד עם תחושת היציבות שהפגין אבא ברכיבתו חיזק את ביטחונה ששום דבר בעולם לא יוכל לקחת ממנה את הרגשתה זו. שערה הבהיר התנופף ברוח ונגע מדי פעם בפניו. הוא אהב את המגע הזה, ואת הבילוי המשותף עם בתו האהובה. בכל ימי שהותו בירושלים, לאחר שעלה מבודפסט כמהנדס רדיו, עבד אבא בחנותו, ותיקן את מכשירי הרדיו הגדולים של אותם ימים. תושבי העיר מכל השכונות פנו אליו בבקשה לתקן את מכשיריהם.
ואבא שהיה איש מאוד נחמד ואדיב, לא רק שהיה מתקן את המכשירים הללו, אלא גם היה אוסף אותם מהבתים, מוביל אותם לחנותו ומחזירם ליעדם לאחר התיקון. והפעם בטיול שעשה לבתו, היא חשה שזרועותיו וגופו החסון מגוננים עליה מפני כל העולם כולו! איזו תחושה עילאית היתה זו בשבילה, להיות יחד עם אבא על האופנים! אולם שמחתה לא ארכה זמן רב. לפתע החלה הפגזה אלטילרית כבדה! בעקבותיה החלו צפירות האזעקה עולות ויורדות ומחרישות אוזניים.
109 I 22 גיליון I שבילים I
