Page 110 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך
P. 110
תש"ח - יום בחיי אב ובת
תמי יאיר
שכונת גאולה בירושלים. האומנם גאולה? תושביה מכל גווני הקשת, דתית ועדתית. גברים אשכנזים עטורי זקן ארוך, חובשי שטריימלים ומגבעות שונות, תחתן כיפות שחורות גדולות, חנוטים חליפות שחורות, אפורות וחומות. לכולם חולצות לבנות. חלקם מקפלים את שולי מכנסיהם עד מתחת לברכיים, ומתוך נעליהם השחורות מבצבצות גרביים לבנות מבהיקות. גם המזרחים החרדים, בחלקם מתהדרים בחליפות, ואחרים סתם בבגדי חול, כשכובע ברט לראשם, ואחרים חובשי כיפה סרוגה וגברים חופשיים שאינם חבושים כללו מגולחים למשעי רבים מהם בבגדי חאקי. שרווליהם מקופלים עד למרפק, והמכנסים קצרים ומשתלשלים עד מעבר לברכיים. כך גם נראה אבא, אלה היו בגדי העבודה שלו. ואני, ילדה קטנה, עם שתי צמות בלונדיניות דקות כדג מלוח, ועם לבוש אירופאי מוקפד. הנשים, חלקן לבושות בהידור וחבושות בכובעים אופנתיים, כמו באמריקה ובלונדון, ורבות אחרות עם מטפחות הקשורות על ראשן בצורות שונות ומשונות, וכןגם נשים מזרחיות בכובעים שחורים סרוגים מעשה ידיהן להתפאר. היה זה בתקופת המצור על ירושלים. האנגלים ששלטו כאן מזה כמה עשרות שנים, לבושי מדי חאקי וחובשים כומתות אדומות, נראו היטב בשטח. מאז כ"ט בנובמבר תש"ח, ירושלים הופגזה ללא הפסק בעיקר משכונת שייח ג'רח הירדנית. בקו אווירי, היה המרחק בין השכונות כק"מ אחד בלבד.
אותו היום, אבא בא לקחת אותה מהגן. אמא היתה עם אברימלה בבית. היתה זו ממש חגיגה עבור שניהם! לא בכל יום התפנה אבא ממלאכתו באמצע היום! הוא בא לקחת אותה, לעשות ל"סיבוב" על האופנים. ההתרגשות לשניהם היתה גדולה!
I 22 גיליון I שבילים I 108
