Page 71 - שבילים גיליון 21

והתעצמו יחד. לכל נסיכה אורב נחש בפינת הרחוב. לכל נסיכה יש כחול זקן שרוצה לכלוא אותה בחדר, לגנוב ממנה את חייה, לחנוק. ילדי עשירים פגועים מחוסר אהבה וחום. הם מתעקמים בגיל מוקדם. מפתחים אישיות של אדון, דוחפים, נועצים מרפקים, מתכוננים לטרוף, לפקד, להתנשא. אהבתם מתנוונת
בגיל רך, מתכווצת עד קיפאון." היא ישבה על ספסל והתכנסה בתוך בדידותה. פתאום נראתה לעצמה מבוגרת. שפתיה צנחו לצד לחייה, והאור המציאותי השתקף בה כראי, מתנגש ונשבר על חומות הפנטזיה לטוס לפאריז ולחיות חיים אחרים. "מה זו הפאריז הזאת לכל הרוחות?מהכבריכוללחכותלישם? בסךהכלמקוםקרורחוק.מלאצרפתים. מה זאת פאריז? מה היא האידיאה של פאריז? האם היא חדר עם קירות ספוגים בסודות? שם אור אפל נופל על הקירות?" היא ישבה על הספסל ועישנה ולא הבינה, איך זה שהיא כבר לא מאושרת. הגר שבה לביתה והחליטה להתמסר לטיפשות. להיות מטומטמת ולא לחקור עוד אמנות. היא שכבה במיטה במשך כל הלילה וצפתה בתוכניות ריאליטי. בהתחלה היה זה רק ניסיון קצר, שגרם לה להיגעל ממראה השופטים, שחרצו גורל ילדים שעמדו מולם ושרו. ילדים שרעדו מול ארבעה, שצחקו עליהם ולעגו על ניסיונם להרשים אותם בקולם, בנשמתם. הילדים לבשו את מיטב בגדיהם ועמדו על הבמה בשיא ההתרגשות. הם שרו וקולם נשבר מהתלהבות ומאמץ. אחר כך השופטים ממול צחקו עליהם. לפעמים אפילו תוך כדי שירתם. הגר כעסה אבל צפתה בפרק נוסף. עד שהטמטום לא נראה לה עוד זר, ולמרות המרירות התמכרה לצפייה בקורבנות העולים אל הגרדום. מושפלים עד עפר. היו רגעים שגרמו לה לבכות מהתרגשות, בעיקר למראה הורי הילדים שהתייפחו למראה ילדיהם המצליחים לכבוש את לב השופטים ולהתמלא בתקווה לעתיד טוב. הם נראו לה כל כך אומללים, מסכנים ומוכי סבל, עד שהחלה לחשוב על הנצרות, ואיך שכבש ישו את העולם בזכות מסכנים כאלה בדיוק, הוא היה נציג האומללים הזקוקים לגאולה, לאהבה, למבט, לביטחון, לתקווה, לאמונה. הם זקוקים שמישהו יגאל אותם ממלחמת ההתקיימות. הילדים וההורים גילו את סיפוריהם האישיים ביותר לעיני כולם ועשו תחרות, מי יותר מסכן ומי יותר סובל ומי מצליח לסחוט יותר דמעות. ומי שהצליח להיות האומלל ביותר קיבל תשואות רמות ופרחי אהבה. או חוזה הקלטות או חוזה
69 I21גיליוןIשביליםI