Page 55 - שבילים גיליון 21
P. 55
* כל בקרי היארצייט ישבתי בשירותים ערום מעשן מקטרת וקורא בעיתון. בעמוד הראשון מעל הקפל מתנוססת היום תמונה של צללית ומעליה פנס רחוב. הכותב בחר בכותרת הצבועה אדום: "מיהו הצל אשר גונב לתושבי הצפון את צלליהם?" והמשיך בשיחה עם קשישה חיפאית בשם צילה הרצל, שאמרה: "אם אין צילי לי מי לי". לפחות כך על פי הכתב. הקרימינולוג הסביר, שהפתולוגיה של העבריין היא ככל הנראה תת מודעת וכלפי חוץ הוא נראה כאדם שגרתי, אף אפרורי, כזה המפחד מהצל של עצמו. החוקר המשטרתי לא הסכים וקבע שהסיכויים להשבת הצללים לבעליהם קלוש, מכיוון שהגנב ודאי מכר אותם דרך השוק השחור למדינות הארקטיות מחוסרות השמש. קיפלתי את העיתון ועיני נדדו לשמאל חציו התחתון, שם סופר על השתלת פנים שעברה אשתו של הנשיא האמריקאי, עקב הגילוי המרעיש שנולדה לבנה בגוף של שחורה. תהיתי אם הצל שלה חש כך גם, ואם הצל שלי כמוהם אולי. רפרפתי לעמוד השני בה הייתה כתבה על הצד האפל של תעשיית המזון אותו כינה הכתב חרושת הרזון. הכתב הפליא לגולל את סיפור הקשרים בין רשתות המזללות לעולם האפנה ותמצת בהבחנה, כי "ככל שאנו משמינים כאוכלוסיה מודל היופי מוצר תרתי משמע". מר מקרון ראיין את ס' אישה כבדת משקל המצוטטת כאומרת: "אני לא רוצה להיות רזה אני רק רוצה להיעלם". לבי כבד אז עברתי לעמוד השלישי, האמצעי, המוקדש לקוריוזים מרחבי העולם. באירלנד הופיע אדם, שטען כי הוא גודו, אליו חיכינו כבר דורות בתאטראות שונים ומשמימים. באותו ערב הופיע איש בחוף נורמנדי, שטען כי הוא סמואל בקט שקם לתחייה. בשיתוף פעולה נדיר בין הפסיכיאטרים המחוזיים המרוחקים נערך עימות בין השניים, בתקווה כי יתפכחו זה עם השני, אך במקום זאת כמו החליפו מקומות, וגודו החל טוען כי הוא בקט, ובקט גודו. מתחת לידיעה זו נכתב על כת מדרום קרוליינה שכל חבריה, עשרים ואחת נשים וילדים, ניסו להתאבד בשעת ליקוי החמה, אך הצליחו רק לשקוע בתרדמת. עברתי דף למדור פלילים, וקראתי על סדרה של התגנבויות לבתי כנסת רדומים
53 I21גיליוןIשביליםI
