Page 24 - שבילים גיליון 21

מודע או בלתי מודע. יתרה מכך, לא פעם המידע מטרים את ההיכרות עם היצירה - היינו, היצירה נקראת לאחר הכרת היוצר. אם בעבר ההיכרות, ואפילו חלקית, עם היוצר הייתה כרוכה בתהודה רבה של יצירתו, כיום הפרסונה האינטרנטית של היוצר היא שמובילה את הקוראים לא פעם – אל יצירתו. הדימוי העשיר מאפשר למשורר "לשפוך" את השיר אל הרשת ולסמוך על כך שהוא ממילא ייקרא דרך משקפי הייצוג, דרך המידע הדיגיטלי שכבר מצוי ומתוחזק בתודעת הקוראים. למשל – כאשר משורר מספר לחבריו ברשת אודות התמודדותו עם מחלה, ולאחר מכן הוא מעלה שיר אודות הכמיהה לבריאות, המוטיבציה לכתוב את השיר, תוכן השיר, מצבו הנפשי של הדובר, האפקט של תוכן השיר על קוראו, ועוד פרטים רבים המרכיבים את תהליך הפרשנות, ידועים לקורא עוד לפני קריאת השיר. ואם זה לא מספיק, לא פעם משורר הרשת בוחר ללוות את יצירתו בדימויים נוספים: צילומים, לינקים, הקדמות נרטיבית ועוד, אשר מעניקים כלים פרשניים נוספים לקורא, כלים אותםבחרהמשורר. מכאןמערכתהיחסיםביןכותב,קוראוטקסטהשתנתה בעידן האינטרנט, כאשר נוסף לשלישיה הזאת ההקשר, ההדמייה של המרחב
הספרותי. זו גם הסיבה לכך ששירה אינטרנטית היא שירה פוסט-מודרנית. ובכל זאת לא הכל מושלם באינטרנט. הקריאה הדימויית הנשענת על מרחב מוכר ועל דימויים קליטים של משוררים, מהוות גם גבול ומחסום לא רק בקריאה, אלא גם בכתיבה. משורר האינטרנט אמנם לא דואג מכך ששירו לא יובן, אך הוא כבול ביצירתו לזהותו הביוגרפית יותר מתמיד; בכדי לשמור על קשר עם קהלו עליו לייצר טקסטים המשקפים את הווייתו. ממד הבידיון, ההמצאה, החריגה, עיסוק בטאבו, ואפילו המרד במוסכמות חברתיות, לרוב נאלץ לפנות את מקומו לכתיבה שתשרת ותחזק את הדימוי עמו הוא פונה לא רק לקוראיו, אלא גם לעיתונאים ולמבקרים. גם כאשר משורר אינטרנט מבצע אקט חתרני, כמו למשל המחאה של עדי קיסר ושל קבוצת ערספואטיקה, שמיתגו את עצמם באמצעות הדימוי המוכר של המחאה כנגד האפליה בין אשכנזים ומזרחיים בישראל. זהו מרד ממוחזר שנעשה בשדה הספרותי והתקשורתי לא פעם ולא פעמיים בשלושת העשורים האחרונים. אין הכוונה שלמחאה הזו אין השפעה וכוח; להיפך, בהיותה ממוחזרת יש לה כוח רב וגיבוי הן מהשדה הספרותי והן מהשדה התקשורתי, אלא שהממדים החתרניים,
I 21 גיליון I שבילים I 22