Page 26 - שבילים גיליון 21
P. 26
דיסקים
רפי וייכרט
פתאום החלו להיעלם, בני הנצח המדומים הללו. תחילה נסגרו בזה אחר זה הסניפים הגדולים, שבמשך שלושה עשורים חשבנו שילוו אותנו עד למותנו. אחר־כך נוצרו ההכלאות המשונות שבין חנויות ספרים לדוכני דיסקים. למוזיקה אבדו גם בלעדיות וגם בכורה. חללים הוצרו, כמויות הצטמצמו, הגיוון הצטמק. יום אחד רציתי להעניק דיסק תשורה לסטודנט מצטיין, שחייך והתנצל "אין לי מכשיר לשמוע את זה". כונני המחשב שהיו כמו פיות רעבים, חדלו זה כבר לארח את עיגולי הפלסטיק הדקיקים. עוד לא הספקנו להיפרד מהתקליטים השחורים, שבהם אהבנו כל צקצוק אבק וכל נתיב שריטה, והנה כבר אנחנו ניתקים מהצלוחיות הבוהקות ומן המעמדים שלהן, מגדלי בבל עתירי צלילים בגובה מטר ועשרים. העולם כופה עלינו להתקדם ולאמץ באי רצוןאתשללהמצאותיושיתחלפועדמהרהבאחרות. ֱהיושלוםגרמופוניםעם קונכיותנפערות, ֱהיושלוםפטפוניםעםזרועותמחליקותמתוךתנומה.צלילים שעולו מקרבכם – חורקים, חלקיים, ניתזים – עוד מהדהדים במערות אוזנינו
ובחדרי הלב שמסרבים, בשארית הקשב, לדממה.
I 21 גיליון I שבילים I 24
