Page 128 - שבילים גיליון 21
P. 128
להמעיטבה,אךכילאתמידמצליח(")190(.וזוהציטטהמִפסקתהסיום: "ולסיוםדבריאלו, ֶאפנהלמחברהחיבורהזה,למצפונו,בפנייהנרגשת.אולי הדברים שיוצאים מלב מורתח ייכנסו אל לבו: על מה ולמה אתה מתנפל בספר המשונה הזה שלך על ב.ג., ודווקא עליו. שמאלן כמוך היה צריך להעריך תרומתו הכפולה של ראש הממשלה הראשון – קודם להקמת המדינה ואחר כך להצלתה. האם אתה או מאן דהוא מחבריך הכרעתם הקרב בין מדינת ישראל לארץ ישראל, קרב לחיים או למוות, או שב.ג. הכריעו בעוצם ידו? אך זו דרכם של שמאלנים מסוימים להיות כפויי טובה ותודה, להיות נגד, תמיד נגד, ולעולם לא בעד. קשה להם לראות התמונה, ובכל רגע ובכל מקום הם רואים קריקטורה"
)203(.
ה. ידע מוקדם ואירוניה מתוחכמת פרק "1965" )171 – 179( ישמש כדוגמה לביקורת העצמית, להומור, לאירוניה ולסרקזם, המאפיינים את כל פרקי הספר. מודעות עצמית זו נעה בין הגאווה העצמית, על יכולותיו, ויותר משמץ של יהירות והתנשאות, לבין ההכרה שיש הכרח להצניע גאווה זו, ולהסתייג ממנה. זהו המתח הקבוע בין תחושתו שהוא צודק תמיד וחכם יותר מאחרים, לבין התחושה, שעליו להסתיר תחושה זו ואף לרסנה. הפרק הוא דוגמה לדרך שבה עובדת האירוניה המתוחכמת של שריד, הדורשת מן הקורא השכלה וידע בכל רובדי הלשון העברית, בתנ"ך, בספרות חז"ל, ובספרות העברית לדורותיה. זוהי גם דוגמה למבנה המוקפד והסגור של הפרק וכמוהו גם פרקי הספר האחרים. הדובר בפרק זה הוא יוסי שריד עצמו בגוף ראשון. במרכזו: עלייתו ונפילתו של יוסי שריד כדובר מפא"י, שמונה על ידי זלמן ארן; ולאחר מכן "כיועץ ראש הממשלה" )175(, שבראשה עמד אז לוי אשכול. המוטיב החוזר בו, שגם פותח את הפרק וחותם אותו הוא: היחס המשתנה לכתיבת השירים של הדובר: יוסי שריד. הפרק פותח בווידוי: "שירים התחלתי לכתוב כשהייתי בן שבע. לכולם היה ברור שצומח כאן משורר, גם לי". המשכו ביחסם השונה של ההורים לשיריו: האב המתפאר בו ומראה את שירו שפורסם במדור "קוראינו כותבים" ב'דבר לילדים', לכל ידידיו: "עכשיו הייתה לו אסמכתהמודפסתלציפיותיוממני".ואילואמו,המוָרה,"הסתייגהבמידת־מה" מהכתרתו כמשורר. המסקנה: "מגיל שבע התוודעתי לאסכולות השונות
I 21 גיליון I שבילים I 126
