Page 130 - שבילים גיליון 21

בשורות אלה, בנוסף לטון המזדהה עמו. כשביקש ארן לשמוע את דעתו על סופרי ישראל, אלתרמן ויזהר, כתב: "תשובתי התהלכה על בהונות" )172(. מטפורהמקוריתוַמְכִמַרת־לב.הסכמתולשמשכדוברגםהיאמנוסחת באירוניה עצמית, ממרחק השנים: "ההצעה של ארן מצאה חן בעיניי. מפא"י הייתה אז המדינה, והמדינה הייתה מפא"י, ואם אני הדובר שלה, אזיי אני הדובר של המדינה. אני אהיה להם לפה, הפה של חבורת כבדי הפה והלשון, אני אדבר בשמם, אבל גם בשמי; בכל הכבוד, לא תמיד יכתיבו לי מה לומר. הפה שלי ברשותי")174(.גםכאןבולטתההשוואהלמשהרבנו,שהוא"ְּכַבד־ֶּפה ְּוְכַבד־ָלׁשֹון")שמותד',י'(שמוטלתעליוהשליחותהאלוהית,ונאמרלופעמיים:
ָ "ְוָאֹנִכי ֶאְהֶיה ִעם־ִּפיךְוִעם־ִּפיהּוְוהֹוֵרִתי ֶאְתֶכם ֶאת ֱאֶׁשר ַּתֲע ׂשּון")15(.אבלבניגוד
למשה, אין הדובר, יוסי שריד, כבד־פה וכבד לשון, שכן, תכונה זו הוא מעביר לחבורת המנהיגים הממנים אותו, ובטוח בכוחו לשמור על עצמאותו האידיאולוגית. באלוזיה מקראית זו יש שילוב של אירוניה והכרת ערך עצמית.
ההמשך מפתה לקרוא עוד ועוד בתיאורים סרקסטיים ואירוניים אלה, שבהם משובצים משפטים בלשון המערבת נמוך וגבוה: סגנון הרחוב משולב בשברי פסוקי תנ"ך וברמזים אליהם. כגון: "נכנסתי לתפקידי, קמתי כל בוקר לעבודת אשכול, ] - - -[ מנוי וגמור אתי לגדל ולרומם את בחיר לבי" )176(, ואז "קצין הביטחון של המשרד" הודיע לו ש"לא תוכל לעבוד כאן אצלנו" )176( כשאחד הנימוקים הוא: "שאתה כותב שירים. אז ידעתי שכלתה אליי הרעה, נכזבה תוחלתי, אפסו סיכויי; זה הסוף, ועל שיריי ניחמתי" )177(. "ואז קצף אשכול ואמר לקצין שיישק לו בתחת, וביידיש זה נשמע הרבה יותר טוב וגם הרבה יותר ברור. לא האמנתי למשמע אוזניי, לא האמנתי, שכך רשאי ראש ממשלה להתייחס לביטחון המדינה; אוי לאוזניי שכך שמעו, וטוב שאוזני איסר ]הראל[ לא שמעו" )177(. וההמשך: "כך הוענק לי הסיווג הביטחוני הגבוה במדינה, אך ליתר ביטחון החלטתי, שלא לכתוב שירים, בינתיים" )177(. סיום הפרק הוא במערכתהיחסיםעםגולדה:"אניחושבשהיאאהבהאותימ ׂשנאתהלשמעון פרס" )178(. בסופו של דבר הקדיח את תבשילו אצלה, כפי שהדליף לו פנחס ספיר: "היא אמרה שקרה לך משהו איום ונורא בזמן האחרון, שהיא מאוד מאוכזבת ממך, שהפכת להיות גורם מסוכן. אני כמעט בטוחה, אמרה לספיר
I 21 גיליון I שבילים I 128