Page 70 - שבילים גיליון 22 | ציוני דרך
P. 70
בכותל המערבי בירושלים
וויליאם זו
אבי, נוצרי מאמין היה, אך לא זכה להתפלל בישראל. לפני מותו חלמתי שהוא עף השמימה מעיר מולדתו בסין. אני בא לכאן ללא בכי, רק לגעת באבנים ולהתפלל במקומו כשאני מתפלל אני חש כבן המין האנושי נוגע בקיר האבן, חש את זיעת בני ישראל בונים את בית המקדש נוגע בחום האבנים, חש את שריפת בית המקדש מצחי נושק לאבנים, שומע את בכיית דורות המתפללים מצחי נוגע באור השמש, שומע את אבי עונה מן השמים "אמן" הכתל גבוה, כל אבן בו מסדרון של הנפש? הכתל בן אלפי שנים, כל סדק בו צהר אל גן עדן? לא כתבתי פתקים, רק דיבור חרישי בלב מבט העין חודר בין הסדקים, רואה את ההיסטוריה ואת עתיד האדם אני מתפלל לתבונתו, לעזיבתו את עולם הילדות להסרת חלוק המלחמה השחור, לטבילתו במעיין השלום אני מתפלל למען כל אדם שיטפח ענף זית בלבו ויצא מצל העבר האפל אל האור הבהיר השלם.
ירושלים, 5.9.2012
תרגום מסינית לעברית: חיים דותן
I 22 גיליון I שבילים I 68
