Page 74 - שבילים גיליון 21
P. 74
אך בכל פעם שחשבה על כך, שכחה מיד. ובמקום זה גלשה ונדדה אל מרחבי הבידור המטמטמים. עיניה נחלשו, ראייתה קהתה. מחשבתה המבולבלת נזכרה לעתים בקבצי המחקר הטמונים בזיכרון המאהב החדש שלה. לפעמים היא אפילו הציצה בהם. אך תמיד סגרה ופנתה אל איזו תוכנית על זמרים מחריבי שירים. זה ממש הטריף אותה והיא צעקה: "איך אתם הורסים ככה את השירים?" אבל כבר לא הייתה לה ברירה אלא להמשיך לצפות ולהיקשר לדמויות
הגלדיאטורים שנאבקו על מקומם בהיכל התהילה הבוגדנית. לעתים קרובות התגעגעה אל תחושת הייחוד שחוותה מול הציורים. אל הרגעים שבהם הבדידות הייתה אפופה בערפל מאגי שבעדו ניתן לה לדמיין עולמות, כמו המלאך רפאל בציור מתקופת הרנסנס, שם הוא אוחז בידו קופסא שמוצפנים בה סודות שרק דמיונה יוכל לגעת בהם. היא נכספה לתחושת
היצירה, לריח הצבעים על הבד.
חיימי פניכל, "מריצה", יציקת מלט חלולה, 140 X 70 X 70 ס"מ, 2009 I 21 גיליון I שבילים I 72
