Page 68 - שבילים גיליון 21
P. 68
הסיפור על חוקרת האמנות שלא מצאה נושא למחקר
חגית גרוסמן
בשנת השלושים וחמש לחייה, הכתה בהגר ההבנה, שאין היא חייבת עוד להסתפק במועט. זה קרה, לאחר שהעיר פרטה את נשמתה לסחורות זולות, קטנות וחסרות משמעות. סחורות עבשות מיד שניה, חליפות מאריגים מחוספסים, שרשראות פנינים מזויפות, נעליים דהויות, תיקים קרועים, עגילי מתכת שחורים, מכנסיים זולים וחסרי גזרה, חזיות שמתבלות במהרה. אולם הפליאה הגדולה שבנפשה לא נבעה מכל אלה. התדהמה נבעה מן העובדה שנפשה התרוקנה, שלא היה לה עוד דבר אחר למלא בו את זמנה הפנוי, רוחה
נתדלדל, נכבשהבחומרים. החומרים היו הסיבה לרוח, המחברת הייתה הסיבה לכתיבה, הפטפון היה הסיבה למוזיקה, הצבעים והבד הסיבה לציור. הטבע נהפך לאויב. בכל חודשי יוני, יולי ואוגוסט פניית כדור הארץ אל השמש, העמיקה את התמיהה. הזמן היה לאויב. הפניית הגב לאקדמיה הייתה ללחיצת יד עם הזבל הבידורי. החומרים לכדו את מקום המחשבה. אם זמן היה לכסף לא נותר עוד מקום להגות. המשכילים היו לעבדים. הפנאי לא התמלא עוד ביצירה, אלא בהתבטלות. לא בקריאה אלא בבהייה במסך. לא בלמידת שפות חדשות, אלא ברידוד שפת האם. ככל שגבר השעבוד והתוכן היה דליל יותר, כך התחזקה ההתמכרות וחדלה המחשבה. הראי בלע את משמעות היופי. העיר ניכרה את הרומנטיקה. גברים לא אהבו עוד נשים. היופי היה שייך רק לילדות. נשים שבורות לב וצמאות למגע זעקו ברחובות הקרים לפתרון בדידותן. עייפות הקיץ ניקרה באישונים, אוהלים רעועים התנודדו בשדרות רוטשילד נורדאו ולוינסקי ובירושלים בבאר שבע ואשדוד, ואין מענה. הכסף השתלט על כל רגש. הכסף והמראה. המראה דורש כסף. הכסף קונה מראה. הכסף החריב כל פינה תמימה. הצורך בו ומחסורו. היא פסעה בין החדרים ללא חיוניות והחלה לחפש ולחטט בתמונות במחשב. היא התמכרה לחיטוט באינטרנט וחיפשה אחר האיש הזה, שפעם גרם לה לעוף לחלל ולראות כוכבים. לאחר שעזב אותה החל ללמוד משחק תאטרון, יצא עם השחקנית המוכשרת ביותר בסטודיו. למרות שלא השתכנע ביופייה, היה בטוח
I 21 גיליון I שבילים I 66
