שריד יוסי

אֶת כְּבָר לֹא מְקַשֶּׁרֶת בֵּין שֵׁמוֹת לְפַרְצוּפִים,
אֲבָל הָרָעָב עֲדַיִן נִקְשָׁר בַּמָּרָק
וּבַתַּאילַנְדִי,
שֶׁיּוֹם רִאשׁוֹן הוּא הַיּוֹם הָחָפְשִׁי שֶׁלּוֹ,
וְגַם חַיָּיו הֵם מָרָק מְחַמֵּם.

(מתוך: שבילים, גיליון 5)

הִיא לֹא מַפְסִיקָה לְהַפְתִּיעַ, אִמָּא שֶׁלִּי,
שֶׁבְּחַיֶּיהָ הָיְתָה זְקֵנָה
וּבְמוֹתָהּ הִיא פִּתְאֹם דֵּי צְעִירָה –
יֹפִי, אִמָּא.
דָּבָר אֶחָד יַלְדוּתִי זוֹכֶרֶת
וְהַמַּצֵּבָה מוֹסֶרֶת אִינְפוֹרְמַצְיָה אַחֶרֶת.
אֱלֹהִים נוֹתֵן אֶת הַזִּכָּרוֹן וֶאֱלֹהִים לוֹקֵחַ
וְעִם מַצֵּבוֹת בַּשְּׁקִיעָה
אֲנִי מְפַחֵד לְהִתְוַכֵּחַ.

אֲנִי לֹא אַתְּ וְאַתְּ לֹא סִלְבִיָּה פְּלַאת' אֲנִי הַרְבֵּה יוֹתֵר טֵד
שֶׁלֹּא נִטְרָף וְלֹא מִתְאַבֵּד.

כְּשֶׁשַּׁבְתִּי מִן הַדֶּרֶךְ
שֶׁכָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן
חָזַרְתִּי לְעַצְמִי
וְלֹא לְאָדָם אַחֵר.

קֹדֶם נִלְחַמְתִּי בָּאַהֲבָה שֶׁלָּךְ
שֶׁפָּצְעָה אוֹתִי,
עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ לְהִלָּחֵם
בָּאֲדִישׁוּת שֶׁלָּךְ
שֶׁהוֹרֶגֶת.

כְּבָר אֵין לִי בִּטָּחוֹן
שֶׁתִּהְיֶה לִי הִזְדַּמְּנוּת
לֶאֱהֹב אוֹתָךְ זְקֵנָה
אֲנִי מִתְנַגֵּד שֶׁתַּעֲשִׂי נִתּוּחַ פְּלַסְטִי.

ברית-מילה

נִפְגַּשְׁתִּי עִם מְשׁוֹרֶרֶת בְּבֵית-קָפֶה
לְשׂוֹחֵחַ עַל שִׁירָה.
הִיא הֵבִיאָה אֶת סִפְרָהּ הֶחָדָשׁ
וְהִקְדִּישָׁה לִי.
אֲנִי שָׁכַחְתִּי לְהָבִיא אֶת סִפְרִי.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶעֶרְכָה בַּמָּקוֹם
חֲגִיגַת בְּרִית,
הַיִּלּוֹד נֶחְתַּךְ וּפָעָה
וְלֹא יָכֹלְנוּ לְהַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר
כִּי הִיא חָשְׁבָה עַל שִׁיר יָפֶה
וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי עַל שִׁיר
שֶׁעוֹד מְעַט יִפְעֶה
וְכָךְ נִפְרַדְנוּ
לְאַחַר שֶׁנִּכְרְתָה בֵּינֵינוּ
בְּרִית מִלָּה.

(מתוך: שבילים, גיליון 3)