מיכל מורן מראיינת את יעקב אשכנזי לכבוד הוצאת ספרו "בנתיבי החיים"
הוצאת שבילי אור, 2013
הצעתי ליעקב מספר שאלות שמעניינות אותי, לאור קריאת ספרו בנתיבי החיים, שאלות לבחירה מתוך הערכה וכבוד, ובכוונה שהוא יציג עצמו כראות עיניו .
יעקב כותב מזה שבע שנים: "היו תקופות פוריות יותר ופוריות פחות. עברתי זמנים של מחסומי כתיבה כאלה ואחרים, אבל תמיד המשכתי."
את הכתיבה הוא רואה כתהליך של התפתחות אישית.
"בדיעבד הבנתי, שההתפתחות הכתיבה אצלי עברה מספר שלבים: ראשית, הרעיונות עלו במחשבתי. שנית, הן נאמרו בהזדמנויות שונות, ובשלב הבא הם עלו על הנייר וזכו למשוב של חברים במפגשי היוצרים של בית הסופר מודיעין.
במבט לאחור, אני רואה בכך התפתחות נפשית ואומץ אישי, כי הדרך מהחשיבה עד העלאת הנושאים בכתב, היא דרך לא פשוטה. הכתיבה היא מין עובדה מוגמרת 'חקוקה בסלע', וצריך לתת לה את הכבוד האמיתי."
יעקב עבר סדנת כתיבה בהנחייתה של המשוררת, ד"ר רחלי אברהם-איתן, אשר נתנה את ה"דחיפה" האחרונה לכתיבה ובהמשך להוצאת הספר. יעקב הוא חבר בית הסופר מודיעין והסביבה ומתנדב פעיל וחרוץ.
במסגרת זו הוא משתתף במפגשי היוצרים, שמתקיימים מדי חודש-חודשיים, התורמים ללמידה רבה, להתפתחות הכתיבה ולצורך להתמיד וליצור.
אחת התוצאות המבורכות של הסדנא והמפגשים לדבריו היא "שלמדתי גם להפנים ביקורת ולקבל אותה בצורה חיובית. כמו כן: 'קנאת סופרים תרבה חוכמה' פועלת ללא ספק."
שאלתי את יעקב, מהם הכוחות הפנימיים שדוחפים אותו לכתוב? יעקב מדבר "על הצורך האמיתי לתרום מעצמך ומדעותיך ומניסיונך בחיים – לזולת באמצעות הבעת דעותיו בנושאים שונים בחיים במטרה להשפיע ולשנות את עולמינו, אפילו במעט. הסיפור הקצר והשירים הם אמצעים מעולים להעביר את המסר, במיוחד אם הם עטופים ומתובלים בשפת הדימוים והמטפורות."
יעקב מעיד על עצמו: "אני מאושר בדרך שבחרתי – הסיפור הקצר. הסיפורת הקצרה ממצה את הרעיונות ומחדדת את התובנות, ואני מאמין, שהיא מתאימה יותר לקצב החיים שלנו המודרני. בסיפוריי ובשיריי אני מנסה לשזור בתוך הסיפורת את התובנות שלי ואת המסקנות מאירועי החיים ואת הפקת מוסר ההשכל מתוך ניסיוני בחיים."
מספרו של יעקב מתקבלת תמונה של אדם חם לבבי אכפתי ורומנטי. מהיכרותי עמו בפעימות קצרות אני מתרשמת, שזה אומנם כך. בספרו מעט שירים, מעט ציורים של הצייר דניאל אופיר, חבר בית הסופר מודיעין, ובעיקר סיפורים קצרים שבהם לטעמי כוחו, סיפורים בעלי רמת אמינות גבוהה, המראים על חיוניות חיות חושניות וסקרנות רבה. יעקב אוהב את החיים ואוהב אנשים ומצטט פתגם הקרוב ללבו, שמקורו בספרדית האומר (בתרגום חופשי): "אל תתאבלו על אלה שאהבו ואיבדו – תתאבלו על אלה שלא אהבו כלל". הפתגם הזה עזר לי מאוד בקבלה של אהבות שאבדו, בהתייחסות לזיכרונות העבר וההשלכות שלהם לעתיד."
"כתיבתי פשוטה וברורה לקורא. אני מקווה מאוד, שהקורא יתחבר לסיפורים וייהנה מהם."
"ילדות של שוקולד" הוא סיפור הפותח את סיפרו – סיפור יפהפה על הורות ואמהות מזינה, על רגע של חמימות, שישמש הזנה למשך חיים שלמים. לדבריו: ״הורי השפיעו על כתיבתי בדרך עקיפה. הם הנחו אותי לקשר עם התרבות: אהבה לספרות, אהבה למוזיקה, אהבה לתאטרון ולקולנוע, שהם, למעשה, עמודי התווך של עולמי הרוחני ושל רעיונותיי."
יעקב בחר תמונה אהובה עליו מימי נעוריו יחד עם הוריו .
הסיפורים עוסקים במגוון נושאים, בעיקר יחסי אהבה בין גבר לאשה על רקע הים החוזר ונשנה בסיפורים, רגעים אוטוביוגרפיים בחיי משפחה, קשרים מזדמנים מעניינים עם חולים בעת אשפוז בבית החולים וסיפור שנגע ללבי וריגש במיוחד על מפגש מיוחד עם זקן מוכר תמונות בחנותו "הזקן והתמונה״. יש בו ניחוח נוסטלגי ואנושי בלתי רגיל, אשר הילך עלי קסם .
לדבריו, יש לו "קשר נפשי עמוק לים ולמים בכלל!" הוא מקבל השראה ורוגע בהיותו בקרבת הים, וחלק ניכר מסיפוריו נֶהֱגו על סיפון האנייה בשייט!
מקורות השראה נוספים הם המשורר האהוב עליו נתן יהונתן והסופר אלי עמיר .
יעקב כותב בלשון ציורית, רגשית, ברורה, מלטפת וזורמת. אי אפשר שלא להתרגש ולהרגיש בסיפוריו, וזה סוד קסמם בעיני.
לשאלתי, במה הכתיבה עוזרת לך, מרפאה אותך ומעצימה את כוחותיך? יעקב השיב: "הכתיבה עוזרת לי, בזה שהיא משחררת לחצים טבעיים, להביע את רגשותיי ומחשבותיי על נושאים שונים בחיים. הכתיבה עוזרת לי להרפות מרגשות שליליים, כגון: תסכולים, חוסר אונים ואכזבות.
אני חושב, שגדלתי עם הכתיבה. התבגרתי, במובן שהפכתי יותר מבין ומקבל את הזולת. עברתי שינוי גדול בעיקר, בדעותיי הפמיניסטיות. הפכתי למעריץ של המין הנשי, במיוחד בתחום הרגשי."
אני ממליצה לקרוא את ספרו של יעקב. חווית הקריאה נעימה ומשפיעה על הקורא עונג רב.
(מתוך: שבילים, גיליון 10)
דבר המחבר