בית הסופר מודיעין והסביבה
  • אודות
  • אירועים ומפגשים
  • שבילים
    • שבילים 31 – הנצחה ונצחון הרוח
    • גליון 30 – בית אל-בית ותת-בית
    • גליון 29 – קנא קנאתי
    • גיליון 28 – קץ, קיץ ויקיצה
    • גיליון 27 – תבל ומלואה – ערים וארצות
    • גיליון 26 – חבלי הורות
    • גיליון 25 – זרימה התפשטות וקורונה
    • גיליון 24 – חריגה
    • גיליון 23 – מאויב לאוהב
    • גיליון 22 – ציוני דרך
    • גיליון 21 – מדיה, מדיום ותקשורת
    • גיליון 20 – אדם וחיה
    • גיליון 19 – אשת חיל
    • גיליון 18 – גוף ונפש
    • גיליון 17 – אדריכלות ויצירה
    • גיליון 16 – קולות וצלילים
    • גיליון 15 – זיכרון
    • גיליון 14 – מיתוסים ואגדות
    • גיליון 13 – הבית בצל המלחמה
    • גיליון 12 – חלום ומציאות
    • גיליון 11 – נס ואמונה
    • גיליון 10 – זמן
    • גיליון 9 – עץ השדה
    • גליון 8 – שבילי מחאה
    • גיליון 7 – שבילי משפחה
    • גיליון 6 – שבילי מים
    • גליון 5 – שבילי נשים
    • גליון 4 – שבילי רב תרבותיות
    • גליון 3 – שבילי מקום
    • גליון 2 – שבילי אורות
    • גליון 1 – שבילי קולות
  • כתבות ומאמרים
    • מאמרים על שבילים
    • מן העתונות
    • שבילים ספרותיים
  • קולות קוראים
    • קול קורא לגיליון 32 – אנתולוגיה בנושא "צמיחה"
    • קול קורא לגיליון 31 – קנֹא קנאתי
    • קול קורא להשתתפות בתערוכת "בשבילי הבית"
    • קול קורא לגיליון 30 – תת-בית ואל-בית.
    • קול קורא לגיליון 29 של שבילים: "קַנֹּא קִנֵּאתִי"
    • קול קורא לגיליון 28 – "קֵץ, קַיִץ וִיקִיצָה"
    • קול קורא לגיליון 27 – ערים וארצות
    • קול קורא לגיליון 26 – הורות בעתות משבר
    • קול קורא לגיליון 25 של שבילים
    • קול קורא לפרסום יצירות אמנות וספרות בגיליון מספר 24 של כתב העת שבילים
    • קול קורא לגיליון 23 של שבילים: "מאויב לאוהב"
    • קול קורא ליצירות בנושא: ציוני דרך לגיליון 22
    • קול קורא לגיליון 21 של שבילים – מדיה, מדיום ותקשורת
    • קול קורא – שבילים, גיליון 20 – אדם וחיה. עורך-אורח – דר' דן אלבו
  • גלריה
  • צור קשר
  • אודות
  • אירועים ומפגשים
  • שבילים
    • שבילים 31 – הנצחה ונצחון הרוח
    • גליון 30 – בית אל-בית ותת-בית
    • גליון 29 – קנא קנאתי
    • גיליון 28 – קץ, קיץ ויקיצה
    • גיליון 27 – תבל ומלואה – ערים וארצות
    • גיליון 26 – חבלי הורות
    • גיליון 25 – זרימה התפשטות וקורונה
    • גיליון 24 – חריגה
    • גיליון 23 – מאויב לאוהב
    • גיליון 22 – ציוני דרך
    • גיליון 21 – מדיה, מדיום ותקשורת
    • גיליון 20 – אדם וחיה
    • גיליון 19 – אשת חיל
    • גיליון 18 – גוף ונפש
    • גיליון 17 – אדריכלות ויצירה
    • גיליון 16 – קולות וצלילים
    • גיליון 15 – זיכרון
    • גיליון 14 – מיתוסים ואגדות
    • גיליון 13 – הבית בצל המלחמה
    • גיליון 12 – חלום ומציאות
    • גיליון 11 – נס ואמונה
    • גיליון 10 – זמן
    • גיליון 9 – עץ השדה
    • גליון 8 – שבילי מחאה
    • גיליון 7 – שבילי משפחה
    • גיליון 6 – שבילי מים
    • גליון 5 – שבילי נשים
    • גליון 4 – שבילי רב תרבותיות
    • גליון 3 – שבילי מקום
    • גליון 2 – שבילי אורות
    • גליון 1 – שבילי קולות
  • כתבות ומאמרים
    • מאמרים על שבילים
    • מן העתונות
    • שבילים ספרותיים
  • קולות קוראים
    • קול קורא לגיליון 32 – אנתולוגיה בנושא "צמיחה"
    • קול קורא לגיליון 31 – קנֹא קנאתי
    • קול קורא להשתתפות בתערוכת "בשבילי הבית"
    • קול קורא לגיליון 30 – תת-בית ואל-בית.
    • קול קורא לגיליון 29 של שבילים: "קַנֹּא קִנֵּאתִי"
    • קול קורא לגיליון 28 – "קֵץ, קַיִץ וִיקִיצָה"
    • קול קורא לגיליון 27 – ערים וארצות
    • קול קורא לגיליון 26 – הורות בעתות משבר
    • קול קורא לגיליון 25 של שבילים
    • קול קורא לפרסום יצירות אמנות וספרות בגיליון מספר 24 של כתב העת שבילים
    • קול קורא לגיליון 23 של שבילים: "מאויב לאוהב"
    • קול קורא ליצירות בנושא: ציוני דרך לגיליון 22
    • קול קורא לגיליון 21 של שבילים – מדיה, מדיום ותקשורת
    • קול קורא – שבילים, גיליון 20 – אדם וחיה. עורך-אורח – דר' דן אלבו
  • גלריה
  • צור קשר
ראשי » מאמרים של: michal

מאמרים של: michal

מטבעות הזכרון

"יש בספר פרקים שכתבתי על סמך משהו שראיתי, או משפט ששמעתי. אבל את הרומן שבו המצאתי מתוך תמונה שמצאתי אצל אמי בארון המצעים, שבה מצולמת אישה צעירה, שלא הכרתי, ובגבּהּ הקדשה מסתורית, שהופנתה לאבי: 'גם חופשה בת שבוע היא חופשה. נזכרנה יחד'. אחרי שסיימתי לכתוב את הספר, לפני כמה חודשים, החלטתי לחפש אותה".

הספר של שירלי אברמי "מטבעות הזיכרון", פותח ב-1965 בטיול משפחתי למצדה. בלב עלילת הרומן הגיבורה תרה אחר הסודות המשפחתיים והסיפור הביוגרפי. בעלילה הפנימית של הרומן מוצבת דמותה של נועה, שהספר הוא על זכרונותיה. העלילה החיצונית מתארת חפירות ארכיאולוגיות.שתי העלילות: הפנימית והחיצונית נשזרות יחדיו.

להלן קטע מתוך הספר:

 

" ביום שישי היא אכן יצאה לרכב לבדה. זה היה יום נפלא, מלא שמש אבל לא חם מדי. היא חשבה שמזמן לא ראתה שמים בצבע כחול כל כך, ולקח לה זמן להבין שהסתכלה על השמים ושכחה להביט על הדרך, ושכנראה נתקלה במשהו, ושנפלה. היא הרגישה את טעם הדם בפה, משום מה לא נבהלה אפילו, מיששה את השיניים, נראה שהן במקום, והציצה מבעד לקסדה שעדיין הייתה כרוכה ברצועת הצוואר, עוד לא שמה לב שהיא כמעט נחנקת, וראתה רגליים. ראשונות הגיעו נעליים שחורות, לא מצוחצחות, מחוברות למכנסיים כחולים. גבר ואחריו אישה, אולי שוטרת ושוטר. "אל תזוזי, אנחנו ננסה להרים אותך," והיא כמעט צחקה, איזה תזוזי בראש שלהם.

הם תמכו בה מתחת לכתפיים והרימו אותה לאט, וכמעט מייד עצרה שם מין וספה כזו, אותיות ריצדו מולה בעיגולים עד שהסתדרו בשורה והיא יכלה לקרוא "זק"א". איש מזוקן, שנראה לה חרדי לגמרי, אבל עם בטלדרס שכבר לא ראתה שנים, בצווארון מורם – משהו לא הסתדר לה בהופעה הגנגסטרית הזו – החזיק את הסנטר שלה בלי להתבלבל, ואמר בקול שקט, מרגיע, "טוב, נקרא לאמבולנס וניקח אותך לשערי-צדק, חתיכת חתך סידרת לך כאן."

אבל עוד לפני כן, כשרק ראתה אותו מתקרב, תייקה בראש גרביים בתוך המכנסיים, אולי חסיד, ואולי סתם מחזיק כך את המכנסיים ליתר ביטחון, כמו הדוור בכפר שהיה מהדק את שולי המכנסיים באטב, שלא ייתפסו באופניים. ועדיין כף ידו של הדוס הזה מזק"א אחזה בה, האצבעות שלו היו ארוכות ורכות וכף היד חמה, ונועה חשבה לעצמה, תעבוד על מישהו אחר, זה לא מביך אותך בכלל להחזיק סנטר של אישה זרה באמצע הבוקר, כבר כמעט צהריים בעצם, ואיפה אשתך עכשיו, מבשלת לך ולעשרת הילדים שלכם ארוחה לשבת, שתניח על הפתילייה.

מעניין איך קוראים לו. היא החליטה שקוראים לו בנימין. כן, מה יש, טעמה את השם בפה מלא דם, רבי בנימין המציל. בינתיים עצרו שם עוד אנשים, חלק כדי להציע עזרה וחלק סתם כדי להסתכל. אני כנראה נראית די נורא, הבינה לפי המבטים שלהם, ובאמת, כשעופר, שהגיע כבר ישר למיון, אמר לה, "אל תסתכלי במראָה!" ובכל זאת לא התאפק ושלח לה תמונה לטלפון, ראתה שהפנים שלה היו עיסה של אספלט ודם ועדיין, משום מה, לא נבהלה.

קרא עוד ←

רגעי חסד

"רגעי חסד" הוא ספרו השלישי של יעקב אשכנזי הסוגר טרילוגיה של סיפוריםאוטוביוגרפיים ודמיוניים גם יחד וכוללים גם שירים. קדמו לו "בנתיבי החיים" (שבילי-אור, 2013) "ואבנים זוכרות" (שבילי-אור, 2016). הספר סוגר מעגל עם ניצני כתיבתו במסגרתסדנת כתיבה בהנחיית ד"ר רחלי אברהם-איתן. הסיפורים נותנים ביטוי למתחולל בנפשובהגיעו לגבורות ולתהיה על פשר הבריאה ופשר החוויות מן העבר העולות בתודעתו באופןחי ונושם – רגעים של חסד בחייו.

 

יעקב אשכנזי – מהנדס אלקטרוניקה (p.E). כיום גמלאי, מתגורר בשילת (סמוך למודיעין) ונמנה על חבר מייסדיו. משתתף באופן פעיל באירועים ספרותיים של בית הסופר מודיעיןוהסביבה.

בערוב ימיי

 

נָהָר זוֹרֵם

שׁוֹצֵף, קוֹצֵף בַּסֶּלַע

שׁוֹצֵף, קוֹצֵף וְנִרְגַּע

מִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲלֶה הַנָּהָר

מְחַפֵּשׂ אֶת מוֹצָאוֹ

מְחַפֵּשׂ אֶת מוֹצָאִי

סוֹקֵר דַּרְכּוֹ

סוֹקֵר דַּרְכִּי עַד הֲלוֹם:

עֲלִיּוֹת וּמוֹרְדוֹת

זְרִימָה וְהַצְלָחוֹת

מַחְסוֹמִים וְכִשְׁלוֹנוֹת

וְעַתָּה מָה נִשְׁאַר?

לַעֲשׂוֹת! – אֲנִי אוֹמֵר

לֹא לְהִשָּׁבֵר!

הַגּוּף מְתַעְתֵּעַ, לֹא בְּכֹשֶׁר

אַךְ הָרוּחַ דּוֹחֶפֶת

לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁאֶפְשָׁר

לִלְמֹד עַד בְּלִי דַּי

רִגּוּשׁ מַתְמִיד שֶׁל יְצִירָה

מְחַבֵּר אוֹתִי לַזּוּלַת

כִּנְהַר אַהֲבָה זוֹרֵם

בֵּין הָרִים

בֵּין אֲנָשִׁים

וְהַחֲשָׁשׁ שֶׁמֵּימָיו יִתְאֲדוּ

כְּיָמַי – – –

עוֹד חוֹלֵם לִרְאוֹת

זְרִיחוֹת רַבּוֹת

אַף שֶׁגּוּפִי מַזְכִּיר:

קָרֵב לְעַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם.

 

 

קרא עוד ←

סנונית בחורף

מַה כְּבָר יְכוׄלָה

לַעֲשׂוׄת סְנוּנִית אַחַת

בִּכְנַפַיִם שְׁמוּטוׄת

חוּץ מִלְּצַפְצֵף

שֶׁהֲרֵי אֵין לָהּ

בְּשׂוׄרָה בַּמַּקּוׄר

בְּכֵנוּת

אֵין הַרְבֶּה סִכּוּי לְהַבִיא

אָבִיב עַכְשָיו.

 

"באחד משיריה כותבת אביבית לוי: 'מחשבותייך נוקבות בי כמו / שתיקת אקדח שלוף'. הרווח הזה שבין השתיקה ובין האלימות שיש במילה 'אקדח' יוצר שדה מגנטי שבו בולט השריר השירי הייחודי של המשוררת, שבשירתה מעתיקה רגעים מחייה ומעצימה אותם. הכל חשוף, הכל נעלם, ויש גם הומור. משיר לשיר נרקם לנגד עיני הקורא כתב-יד שאי-אפשר לטעות במקוריותו."

מתוך נימוקי הענקת ציון לשבח בתחרות עידוד היצירה בין מדענים 2019

ועדת השיפוט: בני גיגר, רפי וייכרט, אגי משעול, רוני סומק, אירית סלע, חנה ריינשרייבר

 

 

אביבית לוי היא משוררת, מלחינה, ופרופסור למדעי-המחשב. הוציאה את האלבום "מילים שקופות" הכולל לחנים שלה לשיריה. יוצרת המופע המוסיקלי "רוק בעזרת נשים" עמו הופיעה ברחבי הארץ. חברת אגודת הסופרים העברים ואקו"ם. שיריה התפרסמו בבמות שונות. ספריה הקודמים: "זכות השתיקה" (עקד, 2002), "קולות מן התיבה" (עקד, 2006), "פנים באבן" (ספרי עתון 77, 2013), והמונוגרפיה "הולך תמים" (יד מהר"י, 2003) – על מורשתו, חייו ופועלו של סבה, הרב יוסף קאפח.

קרא עוד ←

דעסא-קרקוביאק ומחול הקורונה

על הספר, פרופ' ניצה בן–דב:

 

השיר הפותח את הספר, דעסא–קרקוביאק ומחול הקורונה, "קורונה ב'מלכות' ו'בינה'" והמוטו מדברי אלברט איינשטיין שהוצב בראשו – "כולנו מחוללים לצלילי מנגינה מסתורית מנוגנת על-ידי חלילן בלתי נראה" – כמו גם תיאור מעשיו של החלילן הקטלני הפועל במסתרים (מְכַרְסֵם בְּכָל אוֹצָר, עָלוּם וְנֶעֱלָם / מִתְרַבֶּה מְהֵרָה מִן הַסַּרְטָן / מְהָרֵס הַס כָּל שֶׁבָּנָה אָדָם), שגורם לנו, בני אנוש, להתרוצץ באי ודאות – מכנס אל תוכו את כל מה שנאמר עד כה על הפואטיקה והתמטיקה של הקובץ כולו: המבט החודרני, הממושך והבלתי מתפשר של הדוברת השירית אל צפונות הקיום, התנועתיות שהיא ספק מחול ספק רעידת אדמה, ההעזה לשיר את האקטואליה, והיכולת למתוח גזירה שווה לכל באי עולם, גם דעסא (ריקוד תימני כסימבול לעולם המזרח האוניברסלי) וגם קרקוביאק (ריקוד פולני כסימבול לעולם המערבי האוניברסלי).

"מאורעות לאומיים, אסונות ושברונים שפקדו לאחרונה את העולם והמדינה נמהלים עם חוויותיה האינטימיים ביותר והופכים בנפשה של המשוררת, רחלי אברהם-איתן, למקשה אחת. את כל אלה היא מכילה בתוכה ונותנת להם מבע שירי אישי מרגש."

שירה שבה התנסויותיה היומיומיות של המשוררת מתערבבות עם מחשבות מטאפיזיות והופכות למכלול אחד. כך בשיר הנקרא "רחל האם – רגע מכונן". הקשר של המשוררת לרחל האם הוא כמובן דרך השם, שהרי שמו של אדם גורם, אבל גם דרך החיים והמוות.

רחל האם מתה בדרך אפרתה ויעקב מאן להתנחם, "לְרָחֵלִי נֵצֶר לָאֵם / שִׂחֵק מַזָּל, / 75 מְנוֹת דָּם / הֵשִׁיבוּ נֶפֶשׁ / לְעֹרֶק עוֹלָם".

היא אתנו וגם שירתה.

 

על המשוררת ד"ר יאיר קורן מימון:

 

"ד"ר רחלי אברהם-איתן היא אחת המשוררות החשובות שפועלות כיום בנוף השירה העברית והישראלית. רחלי שהחלה את כתיבתה הספרותית עם צאת ספרה הראשון "בוקר ירוק" ב-1997 בהוצאת ספריית פועלים בעריכתו של המשורר נתן יונתן הוכתרה כבר אז על ידו בתואר- "משוררת", ואכן הספר זכה בפרס שר החינוך לספרי ביכורים, בפרס אדלר ובפרסים אחרים.

מאז ממשיכה רחלי לכתוב ולהוציא לאור ספרי שירה, שאף הם זכו להערכה ולהוקרה וכן בפרסים.

כתיבתה הלירית של רחלי מחוברת לסובב אותה במעגלי משפחה, חברה ולאום. ובלשונה של פרופ'

ניצה בן-דב: "מאורעות לאומיים, אסונות ושברונים שפקדו לאחרונה את הארץ והמדינה נמהלים עם חוויותיה האינטימיים ביותר והופכים בנפשה למקשה אחת. את כל אלה היא מכילה בתוכה ונותנת

להם מבע שירי אישי מרגש."

שיריה של רחלי נוגעים ללב ומרגשים, אלה שירים שיש בהם כאב, אובדן ומוות לצד חיים ושמחה,

חירות ואהבה. השירים מעמידים עולם שמשיבים את הראייה הנכונה והאופטימית לחיים, יוצרים כוח ומעניקים עוצמה. שירתה של רחלי קשובה לטבע, לאדם ולזולת ומבקשת להשיב להם את הקשר

ההרמוני שהופר.

לרחלי יש את הכישרון המיוחד ליטול את היומיומי והפרוזאי ולהפוך אותו להתרחשות מפעימה ורבת עוצמה בממלכת הרגש והדמיון. רבים משיריה בעלי ניחוח מיסטי שמעוררים התרוממות רוח ומשיבים את האמונה ביכולת לשנות. שירים שמעודדים להוסיף ולעשות מעשים טובים.
אני נוהג מדי פעם להפנות חברים לשיריה לא רק כמחווה להערכתי ואהבתי אליהם, אלא גם מתוך אמונה אמתית שהשירים עשויים לשנות את חייהם."

 

 

ד"ר רחלי אברהם–איתן

נתן יונתן שראה את שיריה היפים והבשלים הראשונים של רחלי א.איתן המליץ להוציאם בספר. ספר הבכורים "בוקר ירוק" עתיר הפרסים יצא בעריכתו בספריית פועלים.

סיימה בהצטיינות לימודי תואר שני במחלקה לספרות עם ישראל של אוניברסיטת בר-אילן, קיבלה את פרס המחלקה ע"ש ישראל אפרת על עבודת הדוקטורט. עסקה בחינוך ובהוראה. ממשיכה במחקר הספרות העברית, משוררת-אורחת במוסדות חינוך ותרבות ומנחה סדנאות כתיבה. ייסדה את כתב העת לספרות ולאמנות – "שבילים" ועורכת כתב העת.

פרסמה שלושה–עשר ספרים: שני ספרי מחקר, ספר ילדים וועשרה ספרי שירה, שזיכו אותה בפרסים: פרס שר החינוך לספרי ביכורים, פרס אדלר; פרס ישראל אפרת מאוניברסיטת בר-אילן, תעודות כבוד ודוקטורט של כבוד מהאקדמיה הבינלאומית לאומנות והקונגרס העולמי לשירה, כלת פרס ראש הממשלה לשנת תשע"ז 2017 ותעודת הוקרה על היותה מתנדבת מצטיינת בעיר מודיעין מראש העיר מודיעין וראש מטה מרכז השלטון המקומי, מר חיים ביבס.

שיריה תורגמו לסינית, לאנגלית, לספרדית, לרוסית, לצרפתית, לערבית, לתורכית, לרומנית, לטאמילית, להינדית ולמונגולית ופורסמו בכתבי עת בינלאומיים.

ספר השירה באנגלית:

Tomorrow The Tangles Will Unravel, מאי 2018 הפך לרב מכר באמאזון.

 

rachelly.a.eitan@gmail.com

 

 

 

קרא עוד ←

שביר-חלומות

(בטאון, 2019) הוא ספר הבכורים של מיכאל זץ שנולד ברוסיה והיגר עם משפחתו לישראל. העברית, לפי ספר השירים שלפנינו, משקפת את יכולתו ליצור ולצייר במלים את הגיגי לבו כמשורר שזוהי לו שפת אם. אך לא כך הדבר. שפת האם שלו היא רוסית. מיכאל זץ מעלה בשיר הספר התמציתיים "סיפור חובק עולם, הגיגים ומחשבות, עולם שלם של מציאות או דמיון, רוחניות, סאטירה, משל, מסרים, אקטואליזציה  ועוד. לפעמים השירים מורכבים, כתובים בשפת עבר, רבים בדימויים…" (זהבה חן טוריאל). קל להזדהות עם שיריו האותנטיים המספרים סיפור משפחתי וחברתי הנוגע ברבים מאתנו.  איור הכריכה: יעקב גוטרמן. מיכאל זץ, יליד 1983, נשוי ואבא לשלושה, עו"ד בוגר תואר שני במשפטים, עוסק בניהול וחינוך.

קרא עוד ←

ערב שבילים – מאויב לאוהב – 29.12.19

קרא עוד ←

ערב ציוני דרך – 16.6.19

ב"ערב שבילים – ציוני דרך" יושק גיליון 22 ותיפתח תערוכת אמנים ומשוררים בנושא הגיליון. משתתפי שבילים, חברי בית הסופר, אמנים יוצרים…
בין המברכים, סגן ראש העיר וממלא מקומו, שלמה פסי ופרופ' אביבה דורון. בתכנית האמנותית: מקהלת "רוני מודיעין" והמוסיקאיוןת: נוי דקל ולילך רפאלוביץ. הכניסה חופשית.
קרא עוד ←

"שיח עורכים" ב"קפה תרבות 443" מודיעין – 28.1.19

הנכם מוזמנים ל"שיח עורכים" ב"קפה תרבות 443" על שפת אגם מודיעין
יום ב' כ"ב שבט 28.1.19 בשעה 19:00
משתתפי השיח: עוזי אגסי, רן יגיל, אלי אשד, פרופ' עפר עציון,  ד"ר רחלי א.איתן, ד"ר אורן עילם, יעל צדוק
הכניסה חופשית. הזמנת מינימום – 30 ש"ח
חנייה חינם בפארק הקרוב לאגם.
קרא עוד ←

קול קורא לפרסום יצירות אמנות וספרות בגיליון מספר 24 של כתב העת שבילים

בנושא חריגה

בהשראת הביטוי

"מעז יצא מתוק"

שופטים יד, יד

חריגה היא סטייה ממוסכמה או מנורמה ובאופן מסורתי היא נתפסת כשיבוש, כטעות, כראויה לגנאי. חריגה ממסגרת זמן, תקציב, אשראי, סמכות, שורה או קו בניין, טעונה במשמעות שלילית וכרוכה בדרך כלל בענישה, אבל לפעמים חריגה היא הזדמנות. היא שונה, היא נבדלת, היא יוצאת דופן, היא בולטת ובמובנים רבים היא הזדמנות שנחווית לעתים קרובות באופן חיובי. שלושה מקרים ישקפו את עמדתי כעורכת גיליון-נושא זה: המקרה האישי שלי, מקרה הנמלים ומקרה הסנאים.

במקרה האישי שלי, חריגה זיכתה אותי בהזדמנות להצלה ולביטוי עצמי. הורי החורגים, למשל, היו עבורי הזדמנות להצלה. הם היו כה אהובים עלי וכה משמעותיים, עד כי לעתים קרובות אני חרדה לילדים שגדלים במשפחה מצומצמת, בה יש רק זוג הורים ביולוגיים, משפחה שאין בה דמויות מלוות שיכולות להציל את הילדים מפני הוריהם. ואילו תחושת החריגה שחשתי כמעט בכל מסגרת אליה ביקשתי להשתייך, ביטאה את ייחודיותי והייתה הזדמנות לביטוי עצמי. לעתים קרובות ביטוי זה הביא עליי צרות צרורות, אבל החריגה תמיד שיקפה איזו מהות מדויקת והכרחית שלי.

מקרה הנמלים עניינו אותם נמלים שחורגות משיירות הנמלים. תמיד הבטנו בהן בדאגה, כאילו הלכו לאיבוד. כעת מותר להירגע. נמלים חורגות אלה, ממונות על איתור מאגרי מזון חדשים. ומקרה הסנאים מדגים את אותו עקרון, אף שסיפורו הפוך: סנאים אפורים, ימצאו רק חלק מהאגוזים שהחביאו. האגוזים שחורגים מזיכרונם, הופכים לעצים ומבטיחים את המשך קיומם של הסנאים.

בארבע הדוגמאות הללו, חריגה היא התנסות חיובית ומפתחת. היא אמנם מאתגרת, אבל יש בה הזדמנות להצלה, לצמיחה, לדאגה לעתיד, לבנייה ולקיימות. דוגמאות אלה מעלות שאלות חשובות על מהות ותפקיד החריגה ביקום בכלל ובתבנית האנושית בפרט.

הנה כי כן, אף שהתרבות האנושית מקבעת חריגה בתבניות שליליות וקובעת עליה סנקציות, מבקש קול קורא זה לתפוס אותה גם על צדדיה החיוביים, לפתוח את מרחביה לעולמות היופי, הגילוי, השיפור והתיקון, תוך פנייה לגוף, לרוח, לרגש ולנפש מחד גיסא, ולטבע, ליקום ולקיימות מאידך גיסא. חריגה היא אמנם סטיה ממוסכמות או מנורמות, אבל הו כמה משעממים היו חיינו בלעדיה.

בקול קורא זה, האסופה של היצירות תבקש לבחון את החוויה האנושית הנובעת מחריגה כדימוי או הנובעת מחריגה קונקרטית, חומרית, גשמית או פיזית; רוחנית, אידיאולוגית או מחשבתית; רגשית, תודעתית, אינטואיטיבית או נפשית; פוליטית, חברתית, קהילתית או משפחתית; דתית או אמונית; גזעית, מגדרית או גילנית; חריגה מזכר ומזיכרון, חריגה ממסלול ומהסללה, חריגה מגבולות ומצפי, חריגת הלב, חריגת המוסר, התפיסה, ההבנה או המחשבה; לכל אלה מצטרף העיסוק באקטואליה של יחס החברה לחריג, לשונה, לאחר ולנבדל, כפרט וכמיעוט, סוגיה שמעסיקה בימים אלה את השיח המקומי והעולמי.

יצירות שטרם פורסמו בלבד, שעוסקים בחוויית החריגה ברוח הקול הקורא, שירים – יש לשלוח מנוקדים, רצוי בניקוד מלא ולכל הפחות בניקוד מנחה, בקובץ וורד בלבד, בציון שם הכותב/ת וכתובת האימייל של הכותב/ת בראש הדף, באורך כולל של לא יותר מאשר שני דפי איי4, גודל פונט 14. חומרים שיגיעו ערוכים בהתאם להנחיות, יעברו לקטורה ובמקרים מסוימים גם עריכה.

כתובות למשלוח: dtronen@gmail.com עם העתק לכתובת shvilim@bethasofermodiin.com

תאריך אחרון למשלוח: 15 באוקטובר 2019.

קרא עוד ←

קול קורא לגיליון 23 של שבילים: "מאויב לאוהב"

בסיפור האליגורי רב הרבדים "מאויב לאוהב" של עגנון, אותו למדתי בהיותי בכיתה ז', ולימים לימדתיו כמורה לספרות בחטיבות ביניים ובתיכון, הדמויות מוּנעות מכוח רצון הבנייה מול רצון ההרס.

שני כוחות אילו פועלים בעוצמה בחברה הישראלית (ובכל חברה במינונים משתנים), כשכוח ההרס נתן אותותיו בתקופה שלפני הבחירות ועדיין נותן אותותיו בשל הבחירות החוזרות.

האידיאולוגיה של שבילים היא לגשר בין הקטבים באמצעות היצירה הספרותית, ולכן גם הנושא הנבחר נועד, בין היתר, לקרב לבבות בין כל חלקי החברה הישראלית בפרט בתקופה בא הקיטוב הגיע לשיא.

בסיום הסיפור של עגנון ניכרת קורת רוחו של הגיבור-המספר, לא רק משום שהצליח לגבור על הרוח ולבנות לעצמו בית, אלא אףמשום שהצליח להשיב  מערכת יחסים ממצב של כאוס ומתח למצב של נורמליזציה ושלווה, פיוס ואחווה.

האויב אינו בהכרח אויב חיצוני. האדם יכול להיות ה"אויב" של עצמו המכשיל את הגשמת חלומותיו. במו ידיו אך יכול ל"נצח" את הרוח שלו עצמו בדרכו אל ההגשמה.

נשמח לקבל מכם יצירות העוסקות בנושא: מאויב לאוהב, או משקפות אותו, אם מהיבט חברתי, קולקטיבי, לאומי ואם מהיבט אישי; בין אם במישרין ובין אם בעקיפין.

ניתן לשלוח: יצירות אמנותיות, שירים סיפורים ומאמרים שלא פורסמו באף במה ולא עלו לאינטרנט לכתובת האימייל: shvilim@bethasofermodiin.com

מועד אחרון: 15.8.19

קרא עוד ←
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
שיר החודש
logo-no-txt
ניהול ואחסון האתר evolutionvip.co.il
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס