ראשי » מאמרים של: meira (עמוד 35)

מאמרים של: meira

גליון 5 – שבילי נשים

נושא ה"מגדר" רוֹוח כיום באקדמיה ומחוץ לגבולותיה. בשנות השישים החלו תאורטיקניות פמיניסטיות בעיצוב ההבחנה בין מין לבין מגדר. הן יצרו הפרדה בין המין הביולוגי לבין המין בהקשר התרבותי ובאבחנותיו תלויות התרבות, שמייחסים לגבר או לאישה.

אחד ההבדלים החברתיים-התרבותיים בין נשים לגברים שדנים בו רבות, קשור לעולם העבודה והתעסוקה. השתתפותן של נשים בכוח העבודה השתנתה במידה משמעותית במשך השנים. לפני המהפכה התעשייתית ולפני הקפיטליזם, לנשים היה תפקיד חשוב בתעשייה הביתית של ייצור המזון ובעבודות הבית. עם עלייתו של הקפיטליזם נשים תפסו תפקיד חשוב גם מחוץ למעגל העבודה בבית. השתתפותן בכוח העבודה משתנה בהתאם להשכלתן, למעמדן האישי ולמעמדן החברתי.

הבדל תלוי תרבותי נוסף, שלא הרבו לעסוק בו כבנושא התעסוקה, הוא הביטוי של הנשים בעולם האמנות ובעולם הספרות במשך השנים. אם בעבר מעטות היו האמניות, הסופרות והמשוררות שהגיעו לתודעה הציבורית, הרי שכיום מספרן בולט בכל תחומי האמנות ובהשתתפותן הפעילה כחברות באגודות הסופרים והאמנים למיניהן. מספרן כיום אף עולה על מספר הגברים החברים באגודות אלו.

תודות לפרופ' נורית גוברין על המאמר בנושא כתבי-העת, ובפרט כתב העת-"שבילים", לפרופ' ב"ז קדר על המאמר המרתק הקשור בשריד הארכיאולוגי הנצפה על דרך הכניסה למכבים-רעות, לפרופ' נורית כנען קדר על המידע האוטוביוגרפי-ההיסטורי החשוב הנקשר בסבתהּ, הפעילה הציונית, טובה קטינסקי, לרב דוד סגל על מאמרו המקיף "האישה היהודית במקורות חז"ל", למדען-אמן, פרופ' רוני אלוני על ייעוץ בתחומים שונים, ובייחוד בתחום העיצוב האסתטי.

תודות לכל משתתפי החוברת: משוררים, סופרים ואמנים על מגוון יצירותיהם האיכותיות בנושא נשים. 48 סופרים ומשוררים משתתפים בגיליון זה ו – 21 אמנים.

ד"ר רחלי אברהם-איתן

שבילי שירה

יוסי שריד
יהודה בן יחיאל
גאולה חמילבסקי
נפתלי ציפורין
ד"ר רחלי אברהם-איתן
פרופ' עדה אהרוני
מורן מיכל
יעקב ברזילי
אביבה הימן
אדלינה קליין
רחל פרג
אושרה גרינבלט
מנחם פאלק
מיכל פירני
נילי רינסקי
סיגל מגן
יעקב אשכנזי
רפי אגמון
בלהה רון
חגית בת אליעזר
ד"ר אביבית לוי קאפח
חיים ברליאה
שרה אלימלך
רחל סיידוף מזרחי
עפרה קליגר
אורית מסיקה
ד"ר ליאת בן דוד
ד"ר מלכה שקד
ד"ר אופיר לוי
עמיר סגל
חניתה הלוי
רחל שדה חן
רוני גרוס

שבילי עיון, הגות וביקורת

פרופ' גוברין נורית
פרופ' בנימין זאב קדר
גאולה כהן (דליה אשרף)
פרופ' נורית כנען קדר
הרב דוד סגל
פרופ' אלי שמיר
ד"ר ציפי קווה
ד"ר אורה עשהאל
מנחם פאלק
ד"ר רחלי אברהם-איתן

שבילי סיפור

ד"ר משה גרנות
ד"ר חדווה בכרך רבינזון
רחל פרג
אביעד בן יצחק
יצחק ישראלי
מירה ולדמן

שבילי תרגום

פלביה תיאו
מנחם פאלק
פרופ' עמרי וונדל
ד"ר בכרך רבינזון חדווה

שבילי ספר, מיכל מורן

שביל לאמנים

אבוגוב אורלי
אבידן איטה
אוליאמפרל יפה
אוקס מרים
אלדמע כרמי
פרופ' אלוני רוני
אפשטיין חוה
ארמוני יהודה
ד"ר בהרל דרורה
ברגר אביבה
דוד שלמה
הראל תמי
לוטנברג חלגואה לאה
סגל רעיה
סופרין רנה שפירא
סיגל שירלי
צנציפר מלכה
קולק-זקס אסנת
קטלובסקי שמשון
שאבי שוש
שרמן אהובה

ספרים חדשים

יוסי שריד
גיורא לוינשטיין
מרגלית מתתיהו
דליה אלבלינג
חוה אפשטיין
שלומית דותן
שולמית חתוכה
רחל סיידוף מזרחי

קרא עוד ←

גליון 4 – שבילי רב תרבותיות

הנחת התפיסה הרב-תרבותית בעידן הפוסט-מודרני היא שהאדם יכול להיות שותף בכמה הקשרים ומעגלים של זהות תרבותית ולנוע בהם בחופשיות. המונח נטבע לראשונה בשנות השישים על-ידי ממשלת קנדה כדי לנסות ולהפיג את המתחים בין תושביה הצרפתים ובין תושביה הבריטים וכן את המתחים בין שתי תרבויות אלה לבין קבוצות מיעוטים‏‏‏‏ במדינה.

כתב העת "שבילים" נותן שביל לרב-תרבותיות המאפיינת את האוכלוסיה בישראל ולמגוון מעגלי הזהויות של היוצרים המשתתפים בו, כמו גם למגוון היצירה האמנותית על כל סוגיה וסוגותיה.

נושא הגיליון הרביעי, ר ב – ת ר ב ו ת י ו ת, צמח מתוך הצורך של אמנים, משוררים וסופרים, המרבים לעסוק בנושא זה ביצירתם האמנותית. מתן ביטוי לנושא זה ביצירתם נותן שיקוף אותנטי לאוכלוסיה הרבגונית הישראלית ובפרט במודיעין-מכבים-רעות, הכוללת עולים חדשים ועולים וותיקים ממזרח וממערב.

תודות לפרופ' נורית גוברין על היוזמה לכלול בגיליון זה במדור "שבילי עיון והגות" מאמר על הסופר יוסף חיים ברנר, שבשנה זו מלאו 100 להירצחו; לד"ר דני בר מעוז, עורך "תהודה", ששלח למערכת מאמר מקיף ומעמיק על חייה של דמות ייחודית וצבעונית במושבה רחובות – מרים מזרחי שעלתה מתימן ב – 1908; לד"ר צילה הרשקו, ששלחה מאמר מרתק על דמותה של רחל שייגאם, לוחמת המחתרת בצרפת; לד"ר חדוה בכרך רבינזון ששלחה תרגומים לשירתו המופלאה של המשורר המונגולי, הדהה סנדו ולכל משתתפי החוברת, משוררים, סופרים ואמנים על מגוון יצירותיהם בנושא הרב-תרבותי.

קרא עוד ←

אדם, אדמה ועץ השדה בעיר הנבנית

נַחַשֵׁי תְּעוּפָה מִתְפַּתְּלִים בְּשָׁחֹר בּוֹלְעִים אַט-אַט
אֶת יְרֹק-הָרֵאָה. צַעֲצוּעִים מְמֻנָּעִים, דְּגָמִים חֲדִישִׁים,
דּוֹהֲרִים עַל מַרְבָדִים כֵּהִים. אֲדָמָה פּוֹשֶׁטֶת גְּלִימָה יְרֻקָּה
לוֹבֶשֶׁת תַּכְרִיכֵי אַסְפַלְט וּבָתִּים מֵאֲחוֹרֵי חוֹמוֹת
אוֹטְמוֹת פִּיחַ וְרַעַשׁ וּבְכִי מְתַמְרֵן מִתַּמֵּר אֶל הַגָּרוֹן ונֶעֱצָר
כְּעָשָׁן נֶחְנָק בֵּין הַבָּתִּים הַחֲצוּיִים לְלֹא גַּגּוֹת, קוֹדְרִים לְלֹא טִיחַ
אָבָק לָבָן עוֹלֶה בְּכָל מָקוֹם בְּפַאֲתֵי הָעִיר הַנִּבְנֵית
רַכֶּבֶת מְשַׁקְשֶׁקֶת אֶל טַבּוּר הָעִיר. אֲנָשִׁים נִפְלָטִים מִמֶּנָּהּ נִבְלָעִים
בַּקַּנְיוֹן הַמְּפֹאָר. הֲמוֹן סְפָרִים וְצֹמֶת אֶפְשָׁרֻיּוֹת. אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת הַבְּכִי
הַמִּשְׁתּוֹרֵר בְּתוֹכִי, מִשְׁתּוֹלֵּל. שִׁיר מִתְסַכֵּל, מְתַסְכֵּל, מִסְתַּכֵּל
שׁוֹאֵל שְׁאֵלַת תָּם, אֵינוֹ יוֹדֵע לִשְאֹל אוֹ לוֹמַר דְּבַר מָה חָכָם, לְהַגִּיד
וּלְקַלֵּס, לִבְנוֹת לַמְּשׁוֹרְרִים מָקוֹם בְּעִיר הֶעָתִּיד, לִפְרֹץ אֶת הַזְּמָן
לִפְרֹץ אֶת רוּחַ הָאָדָם, לְהַרְגִּיעַ אֶת הַדָּם הַמִּסְתַּעֵר, הַמִּצְטַעֵר
עַל הַחֹלִי, עַל הַכְּאֵב שֶׁלֹּא נִכְנַע לַגְּלוּלוֹת, עַל הַפַּחַד לְאַבֵּד,
לֹאבַד, לְבַד
הַרְבֵּה לְבַד
הַרְבֵּה בָּתִּים יָפִים נִבְנוּ: בֵּית פַּיִס, הֵיכַל תַּרְבּוּת, בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת,
בְּרֵכוֹת וַאֲגַם, גַּנִּים וּפָּארְקִים. לַכְּלָבִים הִבְטִיחוּ פָּארְק נִפְרָד
שֶׁהַאֲנָשִׁים לֹא יָצִיקוּ לָהֶם, שֶׁלֹּא יַפְרִיעוּ לְאָשְׁרָם הַכַּלְבִּי
גַּם מְשׁוֹרְרֵי הָעִיר מְחַפְּשִׂים מָקוֹם לְהִתְיַחֵד בְּצַוְתָא, לְשׁוֹרֵר
לְהַשִּׁיק סְפָרִים, לְהַשִּׁיק גְּבִיעִים, לְהִתְאַוְרֵר מִן הַשֻּׁלְחָן הַנֶּעֱצָב
מִכֹּבֶד הַשִּׁירִים הַנִּשְׁנָקִים, מַזִּילִים אֶת עַצְמָם כִּדְמָעוֹת
אֶת מִי מְעַנְיְּנִים הַשִּׁירִים הַבּוֹכִים וְנֶאֱנָקִים
אֶת מִי מְעַנְיְּנִים הַשִּׁירִים הַחִוְּרָנִים
אַל נַשְׁלִיכֵם כְּעָלִים לְעֵת מַאֲפִירָה בִּידֵי אַדְרִיכָלֵי הַזְּמָן וְהַסְּפָרִים
הַשִּׁיר מַחֲמִיץ אֶת עַצְמוֹ וּפוֹסֵח עַל מְזוּזוֹת בָּתָּיו
הַרְבֵּה בָּתִּים נִכְתָּבִים
הִזְמִינוּ אֶת הַמְּשׁוֹרֶרֶת לַפֶסְטִיבָל לִקְרֹא שִׁירִים
אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בָּתַּיִךְ וְקוֹרְאָיו, וְקוֹרְעָיו, עוֹד יְהַלְּלוּךְ סֶלָה. סֶלַע
נִטְחַן בְּמַזְלֵג הַדַּחְפּוֹר. מִתְפּוֹרֵר וְנָמוֹג כְּאִלּוּ הָיָה אָדָם
בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ. בָּתֵּי הַשִּׁיר נִטְחָנִים בִּכְאֵב יוֹלַדְתוֹ
עֵץ הֶחָרוּב זְקַן הַיָּמִים מַשִּׁיר פֵּרוֹתָיו הַמְּאֻבָּקִים טֶרֶם גְּדִיעָתוֹ
מִשְּׁבִיל חַיָּיו. עוֹד מְעַט יַעְטֶה תַּכְרִיךְ אַסְפַלְט
וּגְשָׁרִים יִבָּנוּ מֵאֵי כָּאן לְאֵי שָׁם. עֲלֵיהֶם יִדְהֲרוּ מְכוֹנִיּוֹת וְרַכָּבוֹת
כְּיָמִים, כְּאָפַנֵּי צַעֲצוּעַ שֶׁל יַלְדֵי הַמָּחָר – נְהָגָיו שֶׁל שַׁחַר חָדָשׁ.
וּמָה עַל שְׂרִידֵי הָעֵצִים כְּשֶׁיֹּאחָזוּ בְּהֶגֶה הַזְּמַן
וְכַמָּה מַיִם יִזְרְמוּ בַּנְּחַלִים וּבַאֲגַמֵּי תּוֹדָעַת הָאָדָם?
וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת? עֲדַיִן פּוֹחֶדֶת לָגַּעַת בַּפֶּצַע הֲכִי עָמֹק בַּדָּם
פּוֹחֶדֶת לִנְבֹר כְּדַחְפּוֹר בַּסְּלָעִים הַנִּטְחָנִים עַד דַק וְנֶעֱלָמִים
פּוֹחֶדֶת מֵהַפַּחַד לִפְחֹד בְּקוֹל דַּק וְנֶעֱלָם. הַפֶסְטִיבָל מַתְחִיל וְהִיא
עֲדַיִן כָּאן, מַזִּילָה אֶת עַצְמָהּ לָדַעַת
3.4.10

קרא עוד ←

גליון 3 – שבילי מקום

הגיליון הראשון של "שבילים" נֻתַּב לנושא הרחב "קולות", כניסיון לתת ביטוי למזיגה של מגוון הקולות של היוצרים הרבים, שבחרו את מודיעין – "עיר העתיד" וסביבותיה לגור בה וליצור בה, והגיליון השני "אורות", שיצא לאור בחנוכה, הדגיש את מוטיב האור הקשור בחג ובמקום ההיסטורי של מודיעין, יישובם של החשמונאים.

נושא הגיליון השלישי נותן ביטוי לכל רבדי משמעויותיו של ה מ ק ו ם, למן הרובד הקונקרטי הגיאוגראפי ועד הרובד המטאפיסי כשם ההווייה האלוהית.

הגיליון נפתח בהתייחסות לראשי העיר של מודיעין-מכבים-רעות מתוך הכרה לחשיבות השפעתם והטבעת חותמם על ה"מקום" מכל בחינה שהיא: אדריכלות, נופים, תרבות, אוכלוסיה, רווחה וכיו"ב, ומתוך רצון לחשוף היבט באישיותו של כל אחד מהם, היבט הקשור לשירה ולהשפעתה עליו.

בגיליון זה אנו מארחים שני משוררים שלהם השפעה על התרבות המקומית הישראלית רוני סומק, משורר שצמח מתוך המעברה אל פסגת התרבות והספרות הישראלית. שירתו פופולרית בקרב וותיקים וצעירים וכובשת לה קהלים בעולם כולו, ויוסי שריד שהשפעותיו רב כיווניות: הטביע חותם פוליטי, בהיותו חבר כנסת ועיתונאי, וחותם תרבותי בהיותו שר חינוך, אמנם לתקופה קצרה, וממשיך להטביע חותם בכתיבתו הפובליציסטית (עיתון "הארץ") ובכתיבתו הספרותית.

קרא עוד ←

גליון 2 – שבילי אורות

הרעיון לייסד כתב-עת ספרותי עלה במוחה של המשוררת רחלי אברהם-איתן בשל הביקוש לבמה ספרותית הולמת במודיעין והסביבה, עיר הצומחת בקצב מהיר ומושכת אליה אוכלוסיה אינטליגנטית, בתוכה משוררים וסופרים, ביניהם ידועים ומוכרים לקהל הרחב.

כתב העת "שבילים" נותן לגיטימציה למרחב העשייה, מבלי לנסות לצמצם את היצירה לזרם אופנתי כזה או אחר או למעגל כותבים סגור. המוטו של "שבילים" הוא אותנטיות המבע והיענות לקול הפנימי וניתובו לשביל ייחודי המשקף את עולם ה"אני" החד-פעמי, תוך הקשבה למגוון הקולות היוצרים ולהפגשת השביל הייחודי של כל יוצר בצמתים של שבילי יצירה. את השם "שבילים" העניקה רחלי אברהם-איתן בהשראת חוויה מכוננת בילדותה – שיטוט בשבילי השדות והמרחבים הירוקים של כפר ילדותה בגליל ובכתיבת שירים בטבע. "שבילים" מעניק שבילי ספרות לזאנרים שונים של כתיבה ספרותית ושביל ליוצרים מהמגזרים השונים של החברה הישראלית.

החוברת הראשונה של "שבילים" עוסקת בנושא "קולות". היא משקפת מזיגה של הקולות השונים הנשמעים בקרב היוצרים: משוררים, סופרים ואמנים רב-תחומיים.

“שבילים" מבקש לתת במה ליצירה הנענית לקול התוהה, המתלבט, השואל ומחפש משמעות במרחב הקיומי. מפגשי היוצרים שמתקיימים במודיעין, מטרתם להפגיש את הקולות המהדהדים, לפגוש אחרים התועים במדבר היצירה ומחפשים מקום וארץ יעודה לנתב את הקול האישי בים הקולות הנשמעים. לכן נבחר הנושא "קולות" כנושא הפותח את החוברת הראשונה של כתב-העת "שבילים".

קרא עוד ←

גליון 1 – שבילי קולות

"ושבילך במים רבים" (תהילים, ע"ז, 20)

“שבילים" מבקש לתת במה ליצירה הנענית לקול התוהה, המתלבט, השואל ומחפש משמעות במרחב הקיומי. מפגשי היוצרים שמתקיימים במודיעין, מטרתם להפגיש את הקולות המהדהדים,
לפגוש אחרים התועים במדבר היצירה ומחפשים מקום וארץ יעודה לנתב את הקול האישי בים הקולות הנשמעים. לכן נבחר הנושא "קולות" כנושא הפותח את החוברת הראשונה של כתב-העת "שבילים".

קרא עוד ←

שבילים ספרותיים עם ד"ר ליאת בן דוד – 6.4.11

קרא עוד ←

מסע

כְּשֶׁרָעֲדָה הָאֲדָמָה עֶשֶׂר בַּסֻּלָּם,

צִיפְּרָאלֶקְס וַאֲנִי חָבַרְנוּ.

בִּמְחִיר סִמְלִי קָנִיתִי חַיִּים חֲדָשִׁים.

עֶרֶב עֶרֶב אֲנִי וְצִיפְּרָא

לוֹגֶמֶת כּוֹסִית לַחַיִּים

הִיא מִמֶּנִּי שׁוֹאֶבֶת כּוֹס מְרוֹרִים.

אִתָּהּ יוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ

מַקְפִּידָה עַל תַּמְרוּרִים

פּוֹסַעַת בִּשְׁבִיל מִתְפַּתֵּל

בֵּין עֶצֶב לְרַחֲמִים

בֵּין הִשָּׂרְדוּת וְהִתְעַצְּמוּת.

שִׁבְרֵי הֲלִיכָה מְאִטִּים אֶת הַמַּסָּע

מוֹתִירִים עֲקֵבוֹת אֲדֻמִּים עַל

אֵם הַדֶּרֶךְ.

אֲנִי וְהַצֵּל,

תַּרְמִיל דָּחוּס

אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנִים

בִּנְיָר מִכְתָּבִים מַצְהִיב

וּמַקֵּל

מְטַפְּסִים אֶל הַנִּצְנוּץ

בְּמַעֲלֶה הָהָר

הֵד מְמַלֵּא אֶת הֶחָלָל:

הַמְשִׁיכִי! צַעֲדִי! כִּתְבִי!

—

כְּתִיבָה מְשַׁעְבֶּדֶת

כְּתִיבָה מְטַהֶרֶת.

צַעַד וְעוֹד צַעַד

דְּיוֹ דּוֹמֵעַ עַל הַנְּיָר

מְרִימָה רֹאשׁ אֶל הָאֹפֶק

אֲהוּבִי סָטָה מִן הַדֶּרֶךְ

הֲיֵאָמֵן?

הֲיַאֲמִין?

נוֹטֶלֶת אֶת צִיפְּרָא

לִפְנֵי שֶׁתִּרְעַד הָאֲדָמָה.

(מתוך: שבילים, גיליון 2)

קרא עוד ←

סוף יום

אַל תְּבָרֵךְ.

אוֹגוּסְט חַם וְלַח.

אִישׁ אִישׁ יַעְפִּיל

בְּדוּמִיָּה חֲרִישִׁית

לְדַרְכּוֹ.

סַלְעֵי עָבָר הִתְנַפְּצוּ

לְאָבָק.

דְּמָעוֹת הִרְווּ אֲדָמָה חֲרוּכָה

שֶׁל אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת, לְהַנְצִיחַ

גַּעְגּוּעַ

בְּמַסָּע נִצְחִי אֱלֵי חוֹף

אַל תִּצְעַד אַחֲרַי!

לֹא!

לֹא אֶצְעַד

אַחֲרֶיךָ.

(מתוך: שבילים, גיליון 5)

קרא עוד ←

חולצה כחולה

בשנת 1954, סיימנו את בית-הספר העממי והתפזרנו בבתי-ספר עיוניים ומקצועיים. כל רגע פנוי בילינו בסניף של "הנוער העובד.” נהגנו לברוח לשם מהלימודים המשעממים בבית-הספר. בתנועה התעצבה אישיותנו. שם התגבשו חיינו האמיתיים. התבגרנו ופרחנו. בית-הספר היה בבחינת חינוך חובה והתנועה זכות גדולה.

החינוך המכונן לחברות, מורשת חינוך לערכים: אהבת אדם, כיבוד הזולת, עזרה הדדית, נאמנות, צניעות, יושר, אהבת העבודה וחשיבות השלום. הרחבנו את השכלתנו, למדנו פרקים בהיסטוריה של ארץ-ישראל, למדנו על הסופרים ועל המשוררים העבריים, על הציונות, על תנועות העבודה, ועל מהותה של הדמוקרטיה. לפעולות בתנועה היה תוכן חינוכי-מורשתי.

בגיל 15 בן ואני נפגשנו לראשונה ב"נוער העובד.” התאהבנו. גילויי אהבה ראשונה, שטבעו חותם על עתידנו.

בן היה החתיך של הקבוצה, גבה-קומה, עיניים תכולות, בלורית בלונדינית מתנפנפת, הצטיין בספורט, ניחן בחוש הומור וחן רב, בוגר בנפשו וידע להקסים את הבנות.

בן לא היה צריך "לבקש את ידי" באמצעות פתק בידי שליח כמקובל. תשובתי החיובית קיבלה ביטויה בשתיקתי ובהליכתי שבי אחריו. רגשותיי נכנעו לרגשותיו.

היינו שלושה זוגות חברים. מאי וחי, נעמה ושלומי, בן ואני. בילינו תמיד יחד. שמרנו סודות ותכננו את העתיד. שניים מבין הזוגות האלו הגשימו את חלום הילדות והתחתנו. בן ואני נפרדנו. פרידה פיזית, אך לא רגשית.

כל שבוע חיכינו למוצ"ש, למפגש בסניף. הפעולה החלה בשירה. ישבנו בצוותא במשך שעות, ושרנו את שירי תנועת-הנוער. שירים ש"עשו עלייה" מרוסיה והפכו לנכס צאן ברזל בזמר העברי. את השירים של המלחינים הישראלים למדנו בשעורי הזמרה, שהמורה לזמרה גרומר הצליח להשניא אותם עלינו.

פנקס השירים היה לנו כמו תנ"ך לזמרה.

בן ואני ישבנו על ספסל העץ, נשענים זו על זה, צמודים, וחשים זרמים של אהבה בוורידים.

אחרי כל פעולה במוצ"ש חנינו חניית ביניים בדוכן הפלאפל של מוריס, שם התאספנו לפטפוט אחרון לסיום הערב בשעה הנושקת לחצות.

בחרנו ללכת ברחובות חשוכים שהאריכו את הדרך. לנגוס במעט רומנטיקה. הרגשנו חופשיים לחטוא באהבה: חיבוק ונשיקה על הלחי. "אינטימיות" אסורה לפי נורמות התקופה. פסענו בשבילי אהבה בתקווה שלא ניחשף. אך ערב אחד ברגע אינטימי כזה צצו להם הוריה של מאי. כמו שני מרגלים הגיעו משום מקום ותפסו אותנו בשעת "מעשה.”

קפאנו על מקומנו. ניסינו למלמל "שלום" כלשהו, אך המלים קפאו על לשוננו ולא יצא מהפה. הם המשיכו נסערים לביתם, ומאותו יום אסרו על מאי להתחבר אל "זוג הפושטקים", ניבה ובן, לבל יוציאוה לתרבות רעה. הם לא שיערו לעצמם שמאי, בתם החסודה, איבדה כבר את בתוליה בחדרו של חי, שהיה ממוקם בחצר בית הוריו. אין מקום פרטי טוב יותר לאהבה מאשר מחסן כלים בחצר.

אחר חצות הגענו הביתה. חלצתי את נעלי, ועליתי יחפה במדרגות לביתי שבקומה השנייה.

בעיניים עצומות נפרדתי פרידה אחרונה מבן ליד דלת הבית, כשלפתע נראתה דמותו הסמכותית של אבא לבוש פיג'מה ופניו זועפות. לאחר דקת דומיה פנה לבן: "זו הפעם האחרונה, שאתה מחזיר את ניבה בשעה כה מאוחרת, אמר לו בטון חמור, אחרת לא תפגוש אותה יותר.”

עמדנו נבוכים, ומעל החולצה הורגשו דפיקות לבי המואצות. נרגעתי, רק כשאבא הציע לבן טרמפ לביתו, שנמצא בקצה השני של העיר. אבא חיבב את בן, ואמא אהבה אותו במיוחד.

בנסיעה המשותפת קיבלנו "סידרת חינוך", אבא הבהיר לבן, כגבר אל גבר, כיצד לשמור על ניבה שלא תיפגע. בן שהעריץ את אבא, לא שכח כל חייו את שיח הגברים הזה.

מאותו ערב היה מגיע לסניף רק עם אופניו, כדי שתהיה לו שליטה במצב.

)מתוך: שבילים, גיליון 3)

קרא עוד ←