הַצָּב

לְשׁוּם מָקוֹם לֹא מְמַהֵר,
אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ פֶּן יְאַחֵר.
עַל כְּתֵפָיו וְגַּבּוֹ נוֹשֵׂא תָּמִיד אֶת כָּל בֵּיתוֹ.
זוֹהִי אַחֲרָיוּת רַבָּה, סַבְלָנוּת בְּבַקָּשָׁה!
בֵּית הַצָּב הוּא גַּם שִׁרְיוֹן שׁוֹמֵר מִפֶּגַע וְאָסוֹן.
וְלַבַּיִת שְׁנֵי פְּתָחִים, מֵאָחוֹר וּמִלְּפָנִים,
גַּם הַבֶּטֶן מְכֻסָּה, כָּךְ תִּנְעַם הַהֲלִיכָה.
לְרַגְלָיו הַחֲזָקוֹת אַרְבָּעָה פְּתָחִים בַּפִּנּוֹת.
בִּשְׁעַת סַכָּנָה אֶת רַגְלָיו וְאֶת רֹאשׁוֹ,
אוֹסֵף הַצָּב לְתוֹךְ בֵּיתוֹ,
שִׁרְיוֹנוֹ מֵגֵן עַל כָּל גּוּפוֹ.
חַסָּה וָגֶזֶר הַצָּב אוֹהֵב,
לִמְנַת חֶרֶק לֹא יְסָרֵב.
מַתַּת שָׁמַיִם לוֹ נִתְּנָה,
מַאֲרִיךְ יָמִים עַד מֵאָה שָׁנָה.
כִּי חַיָּיו חַסְרֵי דְּאָגָה,
אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְנוֹת דִּירָה.
בֵּיתוֹ עִם גּוּפוֹ גָּדֵל,
יֵשׁ מָקוֹם תּוֹדָה לָאֵל.