הספר "עכו הצלבנית" הוא ספר שירים היסטוריים. במאה ה-13 הייתה בארץ ישראל, עיר שכמו יצאה מן האגדות. תהילתה ותפארתה הפכו לשם דבר באירופה, ולמעשה בכל "העולם הנודע", מלכים, נסיכים, רוזנים ואצילים רבים בקרו בה, וגם אנשי כנסיה, ששימשו בה נושאי משרה, שמהם יצאו גם שני אפיפיורים.
עכו הייתה עיר מסחר בין לאומית, שהפכה לבירת ממלכת הצלבנים השנייה. מה שקרה לעכו היה נס חד פעמי שנמשך מאה שנה, את הנס הזה אני מנסה לתאר בשירה, כשלכל שיר מצורף הסבר היסטורי ממצה.
השורות נוגעות בכאב וברגישות, ומנסות להחיות את העצמות היבשות, את האירועים שהפכו להיות עובדות המעלות אבק.
דוגמאות לשירים כאלה הם, "המלך ריצ'רד עוזב את ארץ הקודש" שבשיר זה מתוארת התייפחותם של האנשים הנותרים בעכו, כשריצ'רד המלך עוזב בחזרה לאנגליה, הוא עדיין חלוש ממחלתו, אך נחוש כמו תמיד. לא מהסס, גם כשברור לו שלא השלים כאן את מלאכתו,-ירושלים נותרה בידי המוסלמים, הוא מקווה לחזור,ובשיר הזה מאורעות הלקוחים מיד הדמיון מסייעים לו לצאת בהרגשה שהוא עוד ישוב.
