בן דוד ליאת

כַּמָּה דַּקּוֹת שִׂיחָה צָרִיךְ
כְּדֵי שֶׁאִשָּׁה תַּהֲפֹךְ אָחוֹת.
כַּמָּה דַּקּוֹת חֲרָדָה
עַד שֶׁתָּשׁוּב לִהְיוֹת אִשָּׁה?
כַּמָּה מְנוֹת זַעַם צָרִיךְ
כְּדֵי לִשְׁלֹחַ יֶלֶד אֶל הַמִּדְבָּר?
כַּמָּה מְנוֹת עִוָּרוֹן צָרִיךְ
לְהַבִּיט בִּשְׁתִיקַת הֲלִיכָתוֹ?
כַּמָּה שְׁנִיּוֹת שֶׁל שִׁתּוּק צָרִיךְ
כְּדֵי לְהֵאָכֵל בָּמַּאֲכֶלֶת,
כַּמָּה שְׁנוֹת תּוֹבָנָה דְּרוּשׁוֹת
כְּדֵי לְהַבְחִין בָּהּ בַּזְּמָן?
כַּמָּה דּוֹרוֹת עוֹד נִצְחַק בְּדַרְכֵּנוּ,
דֶּרֶךְ אִמָּהוֹת אֶל עֲקֵדָתָן,
עַד שֶׁיִּתְפַּכְּחוּ חוּשֵׁינוּ,
וְנַעֲמֹד עַל שַׁבְרִירִיּוּת  מְלֶאכֶת רִפּוּיָן?

(מתוך: שבילים, גיליון 1)

"ותאמר אל אביה יעשה לי הדבר הזה הרפה ממני שנים חדשים
ואלכה וירדתי על ההרים ואבכה על בתולי"
(שופטים י"א, ל"ז).

בְּטֶרֶם תִּשְׁלָחֵנִי אֶל שְׁאוֹל-אֲסוֹנִי
בְּמַעֲמַקֵּי עָנְיִי תְּפִלָּה אֶתְעַטֵּף
בְּטֶרֶם תֻּנַּף יָד, וּבְאֵין אַיִל בַּסְּבָךְ
יִקָּחֵנִי אֹפֶל גַּלְמוּד יִהְיֶה חֲתָנִי
אֶנְטֹשׁ שִׂמְחַת מָחוֹל,
עִשְׂבֵּי בַּר אֶעֱקֹר,
וָאָבוֹא אֶל גַּנִּי
לִבְכּוֹת אֶת אָבְדָנוֹ.

(מתוך: שבילים, גיליון 1)

עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֶלִיס כְּבָר בָּגְרָה, מֻתָּר לְגַלּוֹת:
אֶרֶץ הַפְּלָאוֹת הִיא מָקוֹם עִם הַבְטָחוֹת שֶׁלֹּא מִתְקַיְּמוֹת.
אֶרֶץ הַפְּלָאוֹת הִיא חֹרֶשׁ,
עִם וְרָדִים קוֹצָנִיִּים מְאֹד.
נָשִׁים מְנֻסּוֹת שֶׁעוֹבְרוֹת בָּהּ עוֹטוֹת שִׁרְיוֹן מָגֵן וּצְחוֹק.
הֵן לוֹקְחוֹת חוּט אֲרִיאַדְנָה. אֵין סִכּוּי שֶׁיֹּאבְדוּ רָחוֹק.
שׁוּם חָתוּל חַיְכָן וּמְפַתֶּה לֹא יַטְבִּיעַ אוֹתָן עָמֹק.
אֲבָל אֶלִיס לֹא יָדְעָה שֶׁעָצְמָה הִיא לֹא בִּשְׁבִיל חֲתוּלִים,
שֶׁהֵם בּוֹרְחִים, חוֹזְרִים וְשׁוּב נֶעֱלָמִים.
הִיא פָּשׁוּט קָפְצָה רֹאשׁ פְּנִימָה, בְּלִי הִסּוּס וּבְלִי אַשְׁמָה.
הִיא לֹא הָיְתָה קוֹפֶצֶת לוּ חָשְׁבָה שֶׁהִיא תִּטְבַּע.
עַכְשָׁו הִיא מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה.
וּכְשֶׁהִיא מְטַפֶּסֶת סוֹף סוֹף הַחוּצָה, אֶל עוֹלָם שֶׁהִשְׁתַּנָּה,
אֶרֶץ הַפְּלָאוֹת שׁוּב מְנַצְנֶצֶת, קוֹרֵאת לָהּ לִטְבֹּעַ חֲזָרָה.
עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֶלִיס כְּבָר גְּדוֹלָה, מִישֶׁהוּ צָרִיךְ סוֹף סוֹף לְסַפֵּר:
הַדֶּלֶת לְאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת נִטְרְקָה,
וְלֹא תִּפָּתַח יוֹתֵר.

(מתוך: שבילים, גיליון 5)