כְּשֶׁרָעֲדָה הָאֲדָמָה עֶשֶׂר בַּסֻּלָּם,
צִיפְּרָאלֶקְס וַאֲנִי חָבַרְנוּ.
בִּמְחִיר סִמְלִי קָנִיתִי חַיִּים חֲדָשִׁים.
עֶרֶב עֶרֶב אֲנִי וְצִיפְּרָא
לוֹגֶמֶת כּוֹסִית לַחַיִּים
הִיא מִמֶּנִּי שׁוֹאֶבֶת כּוֹס מְרוֹרִים.
אִתָּהּ יוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ
מַקְפִּידָה עַל תַּמְרוּרִים
פּוֹסַעַת בִּשְׁבִיל מִתְפַּתֵּל
בֵּין עֶצֶב לְרַחֲמִים
בֵּין הִשָּׂרְדוּת וְהִתְעַצְּמוּת.
שִׁבְרֵי הֲלִיכָה מְאִטִּים אֶת הַמַּסָּע
מוֹתִירִים עֲקֵבוֹת אֲדֻמִּים עַל
אֵם הַדֶּרֶךְ.
אֲנִי וְהַצֵּל,
תַּרְמִיל דָּחוּס
אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנִים
בִּנְיָר מִכְתָּבִים מַצְהִיב
וּמַקֵּל
מְטַפְּסִים אֶל הַנִּצְנוּץ
בְּמַעֲלֶה הָהָר
הֵד מְמַלֵּא אֶת הֶחָלָל:
הַמְשִׁיכִי! צַעֲדִי! כִּתְבִי!
הַמְשִׁיכִי! צַעֲדִי! כִּתְבִי!
—
כְּתִיבָה מְשַׁעְבֶּדֶת
כְּתִיבָה מְטַהֶרֶת.
צַעַד וְעוֹד צַעַד
דְּיוֹ דּוֹמֵעַ עַל הַנְּיָר
מְרִימָה רֹאשׁ אֶל הָאֹפֶק
אֲהוּבִי סָטָה מִן הַדֶּרֶךְ
הֲיֵאָמֵן?
הֲיַאֲמִין?
נוֹטֶלֶת אֶת צִיפְּרָא
לִפְנֵי שֶׁתִּרְעַד הָאֲדָמָה.
(מתוך: שבילים, גיליון 2)
