הבנקאית מנאפולי – סיפורה של בנבנידה אברבנאל הוא רומן היסטורי מאת זהבה חן טוריאל  שהתרחשותו בשני זמנים: א. בהווה ישראל 1980 – ברכה אברבנאל, חוקרת אומנות הרנסנס ומומחית ביצירותיו של אניולו ברונזינו, אומן החצר של בית מדיצ'י, בתם של שורדי שואה מסלוניקי ומפירנצה – עקב אהבה נכזבת ולאחר מות אביה מחליטה לנסוע לפירנצה כדי לפענח את הסודות שאפפו את חייה. במהלך מחקר חובק עולם היא מגלה את שורשיה וחוקרת את סיפורה של בנבנידה אברבנאל, שקשורה אליה בקשרים עמוקים. המסע של ברכה הוא מסע של גילוי, בו נשזרים מתח, דרמה, דמויות מרתקות ואהבה חדשה.
ב. בעבר בנאפולי 1534. כארבעים שנים חלפו מגירוש ספרד ומהיום שבו בנבנידה אברבנאל, אחייניתו וכלתו של דון יצחק אברבנאל, הגיעה עם משפחתה לממלכת נאפולי. קסמה האישי, השכלתה ועוצמתה הכלכלית הופכים אותה לאישה היהודייה החשובה ביותר בממלכות נאפולי, פירנצה ופררה.

הפוסט הבנקאית מנאפולי הופיע ראשון בבית הסופר מודיעין והסביבה

מאת: סוזן-שוש בן-עזרא

"סוזן היא ילדה קטנה אשר ירדה זה עתה מאוניית המעפילים 'נגבה'.

היא עומדת לצד הוריה, והם שומעים את פקיד הקליטה אומר – אולי

עצמו: סוזן, סוזנה… שושנה , ובמחי עט משנה את שמה."

כך מופיע הפתיח לספר, על דש כריכתו  הקדמית.

נולדתי למרגלת הרי האטלס המפשירים שלגים לזרום, אל עולמן של נשים.

לטהרן מנידתן, לשמוע שירתן ולשקף את יופיין.

גדלתי במושב ניר משה, אשר בנגב הצפוני. השדות, השבילים הוליכו

דרכי אל היהדות , זן הבודהיזם, הנדודים והשירה שנכתבה ממני כבר

בילדותי מבלי שנתתי לה מקום, או הבאתיה לתודעת אחרים. השפעה

רבה לאימי  על כתיבת הספר אשר יצא לאחר מותה.

שמעתיה מזמזמת, שרה ובעיקר משוררת עצמה לדעת

בספונטאניות, היישר מליבה וגעגועיה הבלתי פוסקים אל אביה

שלא זכה לעלות ארצה. שמעתי סיפורים מרתקים מהוריי ודודיי.

כמעט כל חוויה הפכה לשיר במוחי ,לטוב או לזכרון הרע.

השפעה נוספת וחשובה היתה לפיוטים ולשפה העברית העילאית בה

נכתבו, זומרו  בבית הכנסת, סביב שולחן החגים והשבתות.

מסע חיי חידד בי קוצים, הלהיט בי שושנים ואומץ לגלות עם

השירים את עולמי הפנימי, שפע צבעם ונוכחותם בליבי.

הפוסט שירת הלב הפועם הופיע ראשון בבית הסופר מודיעין והסביבה

הספר של שירלי אברמי "מטבעות הזיכרון", פותח ב-1965 בטיול משפחתי למצדה. בלב עלילת הרומן הגיבורה תרה אחר הסודות המשפחתיים והסיפור הביוגרפי. בעלילה הפנימית של הרומן מוצבת דמותה של נועה, שהספר הוא על זכרונותיה. העלילה החיצונית מתארת חפירות ארכיאולוגיות.שתי העלילות: הפנימית והחיצונית נשזרות יחדיו.

להלן קטע מתוך הספר:

" ביום שישי היא אכן יצאה לרכב לבדה. זה היה יום נפלא, מלא שמש אבל לא חם מדי. היא חשבה שמזמן לא ראתה שמים בצבע כחול כל כך, ולקח לה זמן להבין שהסתכלה על השמים ושכחה להביט על הדרך, ושכנראה נתקלה במשהו, ושנפלה. היא הרגישה את טעם הדם בפה, משום מה לא נבהלה אפילו, מיששה את השיניים, נראה שהן במקום, והציצה מבעד לקסדה שעדיין הייתה כרוכה ברצועת הצוואר, עוד לא שמה לב שהיא כמעט נחנקת, וראתה רגליים. ראשונות הגיעו נעליים שחורות, לא מצוחצחות, מחוברות למכנסיים כחולים. גבר ואחריו אישה, אולי שוטרת ושוטר. "אל תזוזי, אנחנו ננסה להרים אותך," והיא כמעט צחקה, איזה תזוזי בראש שלהם.

הם תמכו בה מתחת לכתפיים והרימו אותה לאט, וכמעט מייד עצרה שם מין וספה כזו, אותיות ריצדו מולה בעיגולים עד שהסתדרו בשורה והיא יכלה לקרוא "זק"א". איש מזוקן, שנראה לה חרדי לגמרי, אבל עם בטלדרס שכבר לא ראתה שנים, בצווארון מורם – משהו לא הסתדר לה בהופעה הגנגסטרית הזו – החזיק את הסנטר שלה בלי להתבלבל, ואמר בקול שקט, מרגיע, "טוב, נקרא לאמבולנס וניקח אותך לשערי-צדק, חתיכת חתך סידרת לך כאן."

אבל עוד לפני כן, כשרק ראתה אותו מתקרב, תייקה בראש גרביים בתוך המכנסיים, אולי חסיד, ואולי סתם מחזיק כך את המכנסיים ליתר ביטחון, כמו הדוור בכפר שהיה מהדק את שולי המכנסיים באטב, שלא ייתפסו באופניים. ועדיין כף ידו של הדוס הזה מזק"א אחזה בה, האצבעות שלו היו ארוכות ורכות וכף היד חמה, ונועה חשבה לעצמה, תעבוד על מישהו אחר, זה לא מביך אותך בכלל להחזיק סנטר של אישה זרה באמצע הבוקר, כבר כמעט צהריים בעצם, ואיפה אשתך עכשיו, מבשלת לך ולעשרת הילדים שלכם ארוחה לשבת, שתניח על הפתילייה.

מעניין איך קוראים לו. היא החליטה שקוראים לו בנימין. כן, מה יש, טעמה את השם בפה מלא דם, רבי בנימין המציל. בינתיים עצרו שם עוד אנשים, חלק כדי להציע עזרה וחלק סתם כדי להסתכל. אני כנראה נראית די נורא, הבינה לפי המבטים שלהם, ובאמת, כשעופר, שהגיע כבר ישר למיון, אמר לה, "אל תסתכלי במראָה!" ובכל זאת לא התאפק ושלח לה תמונה לטלפון, ראתה שהפנים שלה היו עיסה של אספלט ודם ועדיין, משום מה, לא נבהלה.

הפוסט מטבעות הזכרון הופיע ראשון בבית הסופר מודיעין והסביבה

יעקב אשכנזי – מהנדס אלקטרוניקה (p.E). כיום גמלאי, מתגורר בשילת (סמוך למודיעין) ונמנה על חבר מייסדיו. משתתף באופן פעיל באירועים ספרותיים של בית הסופר מודיעיןוהסביבה.

בערוב ימיי

נָהָר זוֹרֵם

שׁוֹצֵף, קוֹצֵף בַּסֶּלַע

שׁוֹצֵף, קוֹצֵף וְנִרְגַּע

מִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲלֶה הַנָּהָר

מְחַפֵּשׂ אֶת מוֹצָאוֹ

מְחַפֵּשׂ אֶת מוֹצָאִי

סוֹקֵר דַּרְכּוֹ

סוֹקֵר דַּרְכִּי עַד הֲלוֹם:

עֲלִיּוֹת וּמוֹרְדוֹת

זְרִימָה וְהַצְלָחוֹת

מַחְסוֹמִים וְכִשְׁלוֹנוֹת

וְעַתָּה מָה נִשְׁאַר?

לַעֲשׂוֹת! – אֲנִי אוֹמֵר

לֹא לְהִשָּׁבֵר!

הַגּוּף מְתַעְתֵּעַ, לֹא בְּכֹשֶׁר

אַךְ הָרוּחַ דּוֹחֶפֶת

לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁאֶפְשָׁר

לִלְמֹד עַד בְּלִי דַּי

רִגּוּשׁ מַתְמִיד שֶׁל יְצִירָה

מְחַבֵּר אוֹתִי לַזּוּלַת

כִּנְהַר אַהֲבָה זוֹרֵם

בֵּין הָרִים

בֵּין אֲנָשִׁים

וְהַחֲשָׁשׁ שֶׁמֵּימָיו יִתְאֲדוּ

כְּיָמַי – – –

עוֹד חוֹלֵם לִרְאוֹת

זְרִיחוֹת רַבּוֹת

אַף שֶׁגּוּפִי מַזְכִּיר:

קָרֵב לְעַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם.

הפוסט רגעי חסד הופיע ראשון בבית הסופר מודיעין והסביבה

הפקעתו של ה"טיפול" על מאפייניו ועקרונותיו, מטרותיו ומהלכו, סוגיו והגדרותיו המשתנות מתחום הפסיכולוגיה ושילובו המושכל והזהיר בעולם הספרות פותח אותו לדיון מרתק מחודש ומרחיב את מובניו.                                                                                                                    אינטראקציה משמעותית ביצירה בדיונית יוצרת שינויים בחשיבה, ברגש ובהתנהגות של כל אחת מהדמויות הנוטלות בה חלק. המרכיבים הטיפוליים הגלויים והסמויים המשתתפים במסגרת השיח  מאפשרים להשקיף על הטקסט בזרקור פרשני אחר ומספקים הבנה עמוקה יותר של הדמויות ושל הקשרים הנרקמים ביניהן.

הפוסט יחסי מטפלים-מטופלים ביצירות ש"י עגנון מאת ד"ר יאיר קורן-מיימון הופיע ראשון בבית הסופר מודיעין והסביבה

הפוסט שוקט הזהב הניגר- גאולה הודס-פלחן הופיע ראשון בבית הסופר מודיעין והסביבה

עכו הייתה עיר מסחר בין לאומית, שהפכה לבירת ממלכת הצלבנים השנייה. מה שקרה לעכו היה נס חד פעמי שנמשך מאה שנה, את הנס הזה אני מנסה לתאר בשירה, כשלכל שיר מצורף הסבר היסטורי ממצה.

השורות נוגעות בכאב וברגישות, ומנסות להחיות את העצמות היבשות, את האירועים שהפכו להיות עובדות המעלות אבק.

דוגמאות לשירים כאלה הם, "המלך ריצ'רד עוזב את ארץ הקודש" שבשיר זה מתוארת התייפחותם של האנשים הנותרים בעכו, כשריצ'רד המלך עוזב בחזרה לאנגליה, הוא עדיין חלוש ממחלתו, אך נחוש כמו תמיד. לא מהסס, גם כשברור לו שלא השלים כאן את מלאכתו,-ירושלים נותרה בידי המוסלמים, הוא מקווה לחזור,ובשיר הזה מאורעות הלקוחים מיד הדמיון מסייעים לו לצאת בהרגשה שהוא עוד ישוב.

הפוסט עכו הצלבנית – גדי לופו הופיע ראשון בבית הסופר מודיעין והסביבה

הפוסט מודיעין העיר, ערך אייל מירון. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2014. 263 עמ'. הופיע ראשון בבית הסופר מודיעין והסביבה

תמי

ספרנית וחברה בבית הסופר מודיעין והסביבה. נשואה ואם לשלושה.

זהו ספר שיריה השני של תמי. ספר שיריה הראשון באתי במעמקי מים יצא לאור ב – 2012 בהוצאת "שבילי אור".

שירתה הלירית צומחת בשורשים משפחתיים אמוניים. שהות משפחתה בארגנטינה בילדותה הצמיחה את השירים כפולי השורשים, הנופים והשפות. יחד עם זאת נמצא בספר שירי געגועים לפריז העיר האהובה עליה.

בין ערות לתנומה

"עלה למעלה עלה, כי כח עז לך" (הרב קוק)

בֵּין עֱרוּת לִתְנוּמָה

אֲנִי דְּרוֹר בִּסְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת

מַטִּילָה הַצִּדָּה אֶת הַמַּטָּלוֹת.

אֲנָשִׁים מַטִּיחִים בִּי

קוּרֵיהֶם.

בְּאֶנֶרְגְּיָה מִתְפָּרֶצֶת

נוֹפֶלֶת

וְנִפְכַּחַת עִם רוּחַ

כַּבִּירָה.

הפוסט קמה מהחולות -תמי לדרמן ירבלום ארבל הופיע ראשון בבית הסופר מודיעין והסביבה

עכו הייתה עיר מסחר בין לאומית, שהפכה לבירת ממלכת הצלבנים השנייה. מה שקרה לעכו היה נס חד פעמי שנמשך מאה שנה, את הנס הזה אני מנסה לתאר בשירה, כשלכל שיר מצורף הסבר היסטורי ממצה.

השורות נוגעות בכאב וברגישות, ומנסות להחיות את העצמות היבשות, את האירועים שהפכו להיות עובדות המעלות אבק.

דוגמאות לשירים כאלה הם, "המלך ריצ'רד עוזב את ארץ הקודש" שבשיר זה מתוארת התייפחותם של האנשים הנותרים בעכו, כשריצ'רד המלך עוזב בחזרה לאנגליה, הוא עדיין חלוש ממחלתו, אך נחוש כמו תמיד. לא מהסס, גם כשברור לו שלא השלים כאן את מלאכתו,-ירושלים נותרה בידי המוסלמים, הוא מקווה לחזור,ובשיר הזה מאורעות הלקוחים מיד הדמיון מסייעים לו לצאת בהרגשה שהוא עוד ישוב.

הפוסט עכו הצלבנית – גדי לופו הופיע ראשון בבית הסופר מודיעין והסביבה