יָנַקְתִּי מִמְּךָ. וְשָׁאַבְתִּי.
עַד אָפְסוּ כּוֹחוֹתַי
וְחָדַלְתִּי.
עַד נִפְעַר בִּי חָלָל, גַּעְגּוּעַ
אֱלֵי אָב, אֱלֵי סָב
וְשָׁבְתִּי.
אֶל הַשֹּׁרֶשׁ הַהוּא
הַמְּחַבֵּר, מְקַשֵּׁר
וּמְגַשֵּׁר
בֵּין הַנְּשָׁמָה שֶׁבְּקִרְבִּי
לֶאֱלֹהִים הַשּׁוֹכֵן
בְּתוֹכִי
וְרַק אָז
הֵבַנְתִּי
אֶת סוֹד הַמַָּסֹרֶת