רַבִּי נַחְמָן אָמַר

רַבִּי נַחְמָן אָמַר
שִׁירַת הַעֲשָׂבִים
הַמְּשׁוֹרְרִים כָּבוֹד בּוֹרֵא עוֹלָמוֹתָיו
וְהָעֵשֶׂב הַמְּשׁוֹרֵר נִגּוּן אִלֵּם וּמְפַזֵּז יַרְקוֹנוֹ
רְגָבָיו ועַלְעַלָּיו

נָם הַעֵשֶׂב הַחוֹלֵם
וּמְעִירוֹ יוֹרֶה רִאשׁוֹן
מוֹחֶה חֶטְאָה שֶׁל אֲדָמָה – אָמַר הָרַבִּי;

טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם
אַלְפֵי פָּנִים
הַמִּתְחַיְּכִים וּנְמוֹגִים
בֵּין צְלִיפוֹת הַיָּרֹק הַמְּשׁוֹרֵר בְּכָל אוֹנוֹ

וְאַיֵּה פָּנֵינוּ רַבִּי??
וְאַיֵּה פָּנֵינוּ רַבִּי
בֵּין צְלִיפוֹת הָעֵשֶׂב הַחוֹתְכוֹת?

חַיִּים הֵם צֵל
וְכֹה אָמַר
כְּצֵל דּוֹהֶה אֶל אֳפָקָיו
וְהַגְּשָׁרִים צָרִים
כֹּה צָרִים
-עַל תְּהוֹמוֹת בּוֹלְעוֹת, חוֹשְׂפוֹת נִיבִים
עַל תְּהוֹמוֹת חֲלֹף

וְהַשִּׂמְחָה- וְשִׂמְחָתְךָ הִיא הִיא הַשַּׁעַר
שַׁעַר אֶל כְּבוֹד בּוֹרֵא עוֹלָם בּוֹ צַדִּיק יָבוֹא

וְאֵינֶנּוּ צַדִּיקִים, וְלֹא יָדַעְנוּ צַדִּיקוּת
וְדִמְעוֹתֵינוּ נְמוֹגוֹת
זְעָקוֹתֵינוּ דְּמָמָה
וּצְרִיחוֹתֵינוּ לַחַשׁ
אַךְ בָּנוּ שַׁעַר
שַׁעַר חוֹלֵם, שַׁעַר חָלוֹם
וְאַיֵּה… וּמָתַי…

(מתוך: שבילים, גיליון 1)