טוֹב וְיָפֶה יוֹתֵר לִהְיוֹת
אֲחוֹרָיִּים. חֹטֶם זָב. שׁוּמָה בַּעֲלַת שֵׂעָר.
עָדִיף לְפַטְפֵּט אֶת עַצְמְךָ לַמָּוֶת
בְּעֵדֶר שׁוֹטִים, לְהַעֲלוֹת גֵּרָה
וְלֹא בִּכְתָב. מוּטָב
לְהִתְפַּלֵּל לַשֵּׁם, שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה כִּדְבָרוֹ אוֹ
לְהוֹצִיא לַפֹּעַל
הֲגִיגִים. וְרָצוּי מְאֹד לֹא לְהַגְזִים
בִּרְאִיָּת הַדְּבָרִים.
בְּרִגְעִי הִזְדַּקְּקוּת נִתַּן
בְּלֵית-בְּרֵרָה
לִכְתֹּב פְּרוֹזָה מְאֹד
מְרֻכֶּזֶת
בְּעַצְמָהּ.
