כְּשֶׁסָּעַר בִּי הַיָּם, וּבִטְנִי הַלּוֹחֶצֶת
כָּמְהָה לְסַפֵּר אֶת הַסּוֹד הַנּוֹרָא.
פָּגַשׁ אֶת לִבִּי עָלֶה בַּשַּׁלֶּכֶת
לַחַשׁ לִי בְּרַעַם: "יֵשׁ לָךְ בְּרֵרָה".
וְהַשֶּׁקֶט הַזַּךְ שֶׁבִּקֵּשׁ שׁוּב לִנְבֹּעַ
מִתּוֹךְ מַאֲגַר הָאֵימָה הַנּוֹשָׁן.
חִלְחֵל בְּתוֹכִי וְהֵעִיר בִּי מָנוֹעַ
וְאֹמֶץ לַחְדֹּר אֶת מָסַךְ הֶעָשָׁן.
(מתוך: שבילים, 6)
