כמו לולין

כְּמוֹ לוּלְיַן

שִׁכּוֹרַת עֶרְגָּה לְמַגַּע

זוֹרַעַת מִלִּים

מְשַׁכְּכֵי כְּאֵבִים

בְּאַדְמַת בּוֹר.

עֵינַי בְּוֹצְצוֹת וּפִי פָּעוּר

לַגֶּשֶׁם שֶׁיָּבֹא.

מִקְבַּץ אוֹתִיּוֹת מְהַדֵּק

רֶשֶׁת נִימִים אֵלֶיהָ

קוֹפֶצֶת נַפְשִׁי כְּמוֹ לוּלְיַן

מִתְגַּלְגֶּלֶת וּמִתְהַפֶּכֶת

מִתְאַמֶּנֶת לַעֲמֹד

עַל רַגְלַיִם.

מֵי-מָרָה

מַעֲקַשִּׁים רַבִּים נִקְרוּ

בַּדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ

סְפוּגִים מֵי-מָרָה.

הִשְׁלַכְתִּי עֵצִים רַבִּים

אֶל הַמַּיִם לְהַמְתִּיקָם

עַד נִגְלְתָה הַתַּרְמִית,

וַעֲדַיִן יָמִים מוֹשְׁכִים אַחֲרֵיהֶם

קְרוֹנוֹת מַשָּׂא מִן הַדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ

לְלֹא עֲצִירָה לִפְרִיקָה.

וַעֲדַיִן בְּדֶרֶךְ עֲקַלְקַלָּה

מִסְתַּנֶּנֶת מַחְשָׁבָה אוֹדוֹתֶיךָ

לְכַסּוֹת עֶרְיָה.

מתוך: שבילים, גיליון 5