רעיה סול
זְמָנִים
נוֹשֵׂא עֵינָיו אָחוֹר
שָׂדֶה רְחַב יָדַיִם,
חָרִישׁ, זְרִיעָה, קָצִיר,
גֶּשֶׁם, רוּחַ, שָׁרָב.
יְמֵי שִׂמְחָה,
חֶדְוַת אָסִיף,
תּוּגַת רָעָב.
כָּאן לְצִדּוֹ
חֶלְקַת פְּרָחִים קְטָנָה,
מֻשְׁקֵית בְּטַפְטָפוֹת
שָׁנָה אַחַר שָׁנָה.
כְּבָר אֵין קָצִיר,
גַּם לֹא קָטִיף וָדַיִשׁ.
אֶל מוּל פָּנָיו הַעֲיֵפִים –
רַק שׁוּרוֹת אַבְנֵי הַשַּׁיִש.
(מתוך: שבילים, גיליון 3)
