תָּפַח לִבּוֹ בִּצְחוֹקֶיהָ
כַּעֲנָנִים,
פַּעֲמוֹנֶיהָ עֹגֶן
לְסִפּוּן פְּסַבְדוֹנִים.
וְהָיָה הֶחָנוּן לְזָר,
יָדַע –
קוֹמָתוֹ לֹא כְּקוֹמָתָהּ
וְזֶה הַדָּבָר
וּבְסֵפֶר הַפָּנִים
שִׂיחַ לֹא לוֹ
גַּם הֲבָרָה לֹא,
כִּי הֲדּוֹם הוּא לָהּ
לְלֹא מִדָּה לְמִדּוֹתֶיהָ
וּגְרוֹנוֹ בָּהּ נִחַר
וְנָדַם
