מאת אביבה תומר ענבר
(מתוך: שבילים, גיליון 12 – חלום ומציאות)
בתערוכה / אביבה תומר ענבר
תַּחַת מִטָּתֵךְ הַנְּזִירִית יָרֵחַ עָגֹל זוֹרֵחַ
שׁוֹלֵחַ עַרְפִלֵּי קוּרִים אֶל חֲלוֹמֵךְ
וֵנוּס הַשְּׁמֵימִית, גֵּוָהּ עָרֹם
בּוֹקֵעַ בֹּהַק מִתּוֹךְ גְּבָבַת הַבְּגָדִים
בָּהּ טְמוּנִים פָּנֶיהָ
מְחַפֶּשֶׂת אוּלַי בֶּגֶד הוֹלֵם
בַּמַּרְאוֹת הַמְּכֻשָּׁפוֹת תַּבִּיטִי בִּדְמוּתֵךְ
כְּלוּאָה בְּתוֹךְ סוֹרְגִים, מַבִּיטָה מֵחַלּוֹן
רוֹכֶסֶת סַנְדָּל אוֹ רוֹקֶדֶת
וְלֹא תֵּדְעִי אִם יְצִירֵי דִּמְיוֹן אוֹ מְצִיאוּת
סוֹבְבִים אוֹתָךְ
חִזְרִי חִזְרִי לִישֹׁן
וְיָרֵחַ עָיֵף יִשְׁקַע תַּחַת מִטָּתֵךְ
