דבר המחבר
בראשיתו של הספר (עמ' 4) מצאתי לנכון לשבץ צילום של לוח קרמיקה ובו אימרה בספרדית, האומרת: "אל תתאבלו על אלה שאהבו ואיבדו, תתאבלו על אלה שלא אהבו כלל".
אימרה זו, משמשת בשבילי כאבן דרך בהתייחסותי לכל קורותיי.
כל סיפוריי בספר זה ובספרי הקודם "נתיבי חיים" מהווים פסיפס של חיי. אני מקווה, שמעבר לאירועים האוטוביוגרפיים שלי אני מעביר גם מעט תובנות מניסיון חיי.
אני רוצה להודות, מקרב לב, למורתי דר' רחלי אברהם-איתן, שליוותה אותי לכל אורך הדרך הנפתלת של הכתיבה, לידידתי יונה גל, על ההגהה הלשונית הראשונית, לאשתי היקרה מרים ולנכדתי האהובה נוי על העזרה בהדפסות ובכל העניינים הטכניים. כמו כן, תודתי נתונה, לכל חבריי בחוג הסופרים והמשוררים של בית הסופר מודיעין והסביבה על ההערות והעצות בכל מהלך הכתיבה.
אני מקווה, קוראיי היקרים, שתיהנו מ"אבנים זוכרות".
