צברית, ילידת 1954, תושבת נתניה, בה גדלתי והתחנכתי כל שנותיי. בת להורים ניצולי השואה ואם לשלושה ילדים בוגרים. למעלה משלושים שנה במערכת החינוך, מחנכת ומורה לערבית, ללשון ולהבעה, ועתה מכהנת כסמנכ"לית בתיכון עירוני שש-שנתי "אלדד" בנתניה. נושא הדוקטוראט שלי, אותו כתבתי באוניברסיטת בר-אילן, עסק בכתביה ובמאמריה החברתיים – פוליטיים של הסופרת והפסיכיאטרית המצרית, נוואל אל-סעדאוי, מגדולות הפמיניסטיות הדעתניות והלוחמות בעולם הערבי היום. יש רגעים, בהם אין למילים יכולת להביע את רגשותינו בנאמנות. באופן פרדוקסאלי, דווקא אני, שהתמחיתי בלשון ובהבעה, חשתי תמיד את חוסר האונים במילה הכתובה אל מול עוצמת הטבע והנוף האנושי. וכך מצאתי את עצמי, בגיל מאוחר יחסית, מתחברת לחול הים ולצבע בגווניו האינסופיים. הריאליזם והמופשט בציוריי משולבים בטכניקה מעורבת: הריאליזם משתקף כנקודת מוקד, ממש כפי שהעין בהביטה מתמקדת באובייקט מסוים פיגורטיבי, ואילו המופשט הנו הסביבה אותה קולטת העין במרחב, כהילה צבעונית ההולכת ומתכלה. טכניקת הביטוי המעורבת ומשחק הריאליזם והמופשט בציוריי, מצליחים יותר מכל להביע את תחושותיי הכלואות והמתפרצות גם יחד.