קול קורא לגיליון 28 של שבילים: "קֵץ, קַיִץ וִיקִיצָה"

הנושא "קץ, קיץ ויקיצה" נבחר הפעם בהשראת נושא קרוב, שהציע לפני כארבע שנים פרופ' הלל ברזל, שהיה חבר מועצת מערכת שבילים. הנושא הותאם בישיבת מועצת המערכת האחרונה למצב האקטואלי שחווה האנושות כיום, מאז ש"סין עשתהRestert  לעולם", בלשון השיר "תיקון קורנה" (בספרי: "דעסא-קרקוביאק ומחול הקורונה").

האם יגיע הקץ בעקבות החיסונים למגיפת covid-19? האם האנושות תחזור להתנהל כפי שהייתה לפני הקורונה? האם האנושות תקיץ ותפנים ערכים חברתיים שונים מאשר בעבר? האם האנושות למדה את השיעור (כפי שנשאלתי בראיון על-ידי המנחה במרכז התרבות היהודי בבודפסט, בקונגרס השירה הבינלאומי WCP 40th, בסיום קריאתי את הפואמה: "קורונה ב'מלכות' ו'בינה'")? איך ייראה הדור הבא של הצעירים, שחווים על בשרם חוסר יציבות? חוסר קביעות, וגדלים בעולם של אי-וודאות? אילו השלכות יהיה לכך בעתיד?

שאלות אילו ורבות אחרות כלולות בנושא: "קץ, קיץ ויקיצה" ובו יעסקו יצירותיכם שיישלחו לגיליון 27, אך לא רק במובן של יקיצה במובנים של ערכים הומניסטיים אוניברסליים בין אדם לאדם, ולא רק במובנים מיסטיים-טרנסנדנטליים, אלא גם במובנים היומיומיים המוחשיים, וכן במובנים פסיכולוגיים במעגלי חייו השונים של הפרט. כל המובנים הללו יכולים לקבל ביטוי במגוון היצירות האמנותיות והספרותיות על מגוון הז'נרים השונים שלהן.

המילה "קיץ", מובנה אינו רק עונה בלוח השנה. היא משמשת גם במובן של הבשלת הפרי. במשמעות זו פוגשים את המילה כבר בתנ"ך, כגון בספר ירמיה: "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ" (ירמיהו ח, כ). "קיץ" מילה נרדפת ל"קציר" במובנו הרחב, דהיינו: הבשלת הפירות ואיסופם, והדוגמאות הן רבות.

בלשון חז"ל הקיץ נקרא תקופת תמוז. ישנן מספר תופעות המתרחשות בימי הקיץ ועשויות לעורר השראה ליצירותיכם. כך לדוגמה, הקיץ בארצנו שאקלימהּ ים תיכוני, הוא העונה החמה והיבשה ביותר, רוב הצמחייה, למעט, עצים וצמחים רב-עונתיים, השדות הופכים למרבדים צהובים של קוצים וגבעולים יבשים. בעונה זו מבשילים יבולי השדה, בעיקר דגנים ומגוון רחב של פירות, כגון: תאנים, שזיפים, משמשים, אפרסקים, נקטרינות וכיו"ב.

הסמכנו את ה"קֵץ" לנושא הקיץ, לא רק משום שהקיץ מופיע בסוף השנה העברית אלא גם בהשראת נבואת עמוס:

"… וַיֹּאמֶר: מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס? וָאֹמַר: כְּלוּב קָיִץ. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: בָּא הַקֵּץ אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ" (ח, א–ב). כלוב קיץ = סל פירות קיץ.

ניתן לשלוח יצירות אמנות רב-תחומיות, שירים מנוקדים סיפורים ומאמרים (עד 1500 מלים) שלא פורסמו באף במה, לא עומדים להתפרסם בחצי שנה הקרובה מהמועד האחרון למשלוח, ולא עלו לאינטרנט, בנושא: "קֵץ, קַיִץ וִיקִיצָה" לכתובת האימייל: shvilim@bethasofermodiin.com

 מועד אחרון למשלוח יצירות:  01.04.2022

נשמח להצטרפותכם כחברים בארגון היוצרים "בית הסופר מודיעין והסביבה" המפיק את שבילים.

דמי החבר 240 ₪ בלבד, כוללים את המנוי על כתב העת, המשלוח, השתתפות פעילה באירועים, בתקופה הקרובה בזום: קריאה והצגת הסיפור של העבודה האמנותית (ייתכן שנשוב להשקות ולתערוכות קבוצתיות באולם הספרייה המרכזית) פרסום והפצה ועוד.

פרטי הבנק להעברה יימסרו באימייל הנ"ל למצטרפים החדשים.

קול קורא לגיליון 27 – ערים וארצות

קול קורא לגיליון 26 – חבלי הורות

המצב שנוצר תחת "מחול הקורונה" העמיק קונפליקטים בין הורים וילדים והחריף משברים שהיו קודם לכן. הורים שהתברכו ביכולות לחנך ולהעשיר את ילדיהם גילו אותם מחדש, הידקו את היחסים עם ילדיהם ויצרו חוויות משותפות מצמיחות. אולם הורים רבים היו חסרי אונים וחסרי יכולת להתמודד עם השהיה הממושכת יחד ללא אפשרות לייצר חוויות מקרבות בינם ובין ילדיהם וחוויות הממנפות את התפתחותם של הילדים.

הקטיעה של שגרת החיים הנורמלית בעקבות סגירת מוסדות החינוך, הפינג פונג של פתיחתם וסגירתם שוב ושוב, כשאפשרויות הבילוי עם קבוצת החברים נחסמה עבורם גם בשעות האחרות של היום וגם בימי חול ומועד, כמו הביקורים אצל קרובי משפחה, בפרט הסבים והסבתות, שלא התאפשרו – כל אילו נתנו אותותם על מצבם הנפשי של ילדים רבים ושל ההורים גם יחד, שלעתיםקרובות גילו חוסר אונים מול ילדיהם מחוסר כלים להתמודד עם הקשיים החדשים שנוצרו ועם קשיים קיימים שהעמיקו.

בניגוד להם במשפחות אחרות, בדרך כלל של הורים שהם אנשי חינוך ורוח, המצב הביא לתוצאות הפוכות של פריחה והידוק היחסים המשפחתיים בין ההורים לילדיהם ובין הילדים לבין עצמם. לפתע הורים רבים נמצאו יחד שעות רבות ויכלו להקדיש יותר לחינוך ילדיהם ולמשחקים משותפים וכן ללמידה ולצמיחה משותפת.

יש בגיליון זה מקום ליצירות המשקפות קונפליקטים, משברים ושברונים בין הורים וילדים, אך בד בבד את התקוה בתוך המצב החדש שנוצר בעקבות הקורונה וחיסונה של מרבית אוכלוסיית ישראל, הן ברמת הפרט והן ברמת הכלל, שאִפשר את שיבת הילדים אל מוסדות החינוך.

דרך הכתיבה וריכוז היצירות בגיליון בנושא: "הורות בעתות משבר", נוכל לאזור כוחות משותפים להתמודד עם משברים בין הורים וילדים, בין הסבים והסבתות לנכדים, ולהזרים תקוה חדשה ואפשרויות חדשות להתמודדות עם הקונפליקטים.

ניתן לשלוח: יצירות אמנותיות, שירים סיפורים ומאמרים (עד 1500 מלים) שלא פורסמו באף במה ולא עלו לאינטרנט לכתובתהאימייל: shvilim@bethasofermodiin.com

שירים יש לנקד.

מועד אחרון למשלוח יצירות:  15.05.2021

נשמח להצטרפותכם כחברים בארגון היוצרים "בית הסופר מודיעין והסביבה" המפיק את שבילים.

דמי החבר 240 ₪ בלבד, כוללים את המנוי על כתב העת, המשלוח, השתתפות פעילה באירועים, פרסום והפצה…

פרטי הבנק להעברה יימסרו באימייל הנ"ל למצטרפים החדשים.

נגיף הקורונה, או בשמו האוניברסלי COVID-19, הביא לתרחישים ולמצבים חסרי תקדים בעולמנו שהשפיעו על הכלל ועל הפרט כאחד. הכאב, הסבל, הבידוד…, יש ביכולתם של משברי הקורונה לעורר חשיבה מחדש ולהביא אותנו לידי חקירת יסודות חיינו הקיומיים במגמה ליצור דרכים חדשות לחיות יחד ולבנות עתיד חלופי.

הסגר יכול לפתוח כיוונים חדשים כדי לא להינעל במעגלי הבדידות והכאב וכדי שנמשיך לחלום ולקוות. בגיליון הנוכחי "זרימה, התפשטות וקורונה" המגמה היא לתפוס את כל הממדים האפשריים של התקדים חסר התקדים שאנו עוברים.

יש בגיליון זה מקום ליצירות המשקפות את הסבל, אך בד בבד פותחות תקוה ליצירת ערוצי קיום בתוך המצב החדש שיצרה המגיפה העולמית, הן ברמת הפרט והן ברמת הכלל.

המצב הנוכחי תחת "מחול הקורונה" יכול להביאנו לממד הרוחני של קיומנו לעשיית טרנספורמציה מהמקום בו ה"אני" מהווה את מרכז הקיום בעולמנו הפוסט-מודרני, למקום בו איננו דואגים רק לרווחתנו האישית, אלא גם לרווחתנו השיתופית, כפי שהציע בחזונו מרטין לותר קינג: "למדנו לעוף באוויר כציפורים, לשחות בים כדגים, אך עדיין לא למדנו ללכת על כדור הארץ כאחים ואחיות."

אני מוצאת ציטוט זה מחזונו של לותר קינג אקטואלי היום ומכריע מתמיד.

דרך הכתיבה וריכוז היצירות בגיליון בנושא: "זרימה, התפשטות וקורונה", נוכל לאזור כוחות משותפים להתמודד עם המשבר ולעודד את הרוח האנושית בהזרמת תקוה חדשה.

ניתן לשלוח: יצירות אמנותיות, שירים סיפורים ומאמרים (עד 1500 מלים) שלא פורסמו באף במה ולא עלו לאינטרנט לכתובתהאימייל: shvilim@bethasofermodiin.com

שירים יש לנקד.

מועד אחרון למשלוח:  10.10.20

ניתן להצטרף כחבר בארגון "בית הסופר מודיעין והסביבה" המפיק את שבילים. דמי החבר 240 ₪ בלבד, כוללים את המנוי על כתב העת, המשלוח, השתתפות פעילה באירועים, פרסום והפצה… פרטי הבנק להעברה יימסרו באימייל הנ"ל למצטרפים.

בנושא חריגה

בהשראת הביטוי

"מעז יצא מתוק"

שופטים יד, יד

חריגה היא סטייה ממוסכמה או מנורמה ובאופן מסורתי היא נתפסת כשיבוש, כטעות, כראויה לגנאי. חריגה ממסגרת זמן, תקציב, אשראי, סמכות, שורה או קו בניין, טעונה במשמעות שלילית וכרוכה בדרך כלל בענישה, אבל לפעמים חריגה היא הזדמנות. היא שונה, היא נבדלת, היא יוצאת דופן, היא בולטת ובמובנים רבים היא הזדמנות שנחווית לעתים קרובות באופן חיובי. שלושה מקרים ישקפו את עמדתי כעורכת גיליון-נושא זה: המקרה האישי שלי, מקרה הנמלים ומקרה הסנאים.

במקרה האישי שלי, חריגה זיכתה אותי בהזדמנות להצלה ולביטוי עצמי. הורי החורגים, למשל, היו עבורי הזדמנות להצלה. הם היו כה אהובים עלי וכה משמעותיים, עד כי לעתים קרובות אני חרדה לילדים שגדלים במשפחה מצומצמת, בה יש רק זוג הורים ביולוגיים, משפחה שאין בה דמויות מלוות שיכולות להציל את הילדים מפני הוריהם. ואילו תחושת החריגה שחשתי כמעט בכל מסגרת אליה ביקשתי להשתייך, ביטאה את ייחודיותי והייתה הזדמנות לביטוי עצמי. לעתים קרובות ביטוי זה הביא עליי צרות צרורות, אבל החריגה תמיד שיקפה איזו מהות מדויקת והכרחית שלי.

מקרה הנמלים עניינו אותם נמלים שחורגות משיירות הנמלים. תמיד הבטנו בהן בדאגה, כאילו הלכו לאיבוד. כעת מותר להירגע. נמלים חורגות אלה, ממונות על איתור מאגרי מזון חדשים. ומקרה הסנאים מדגים את אותו עקרון, אף שסיפורו הפוך: סנאים אפורים, ימצאו רק חלק מהאגוזים שהחביאו. האגוזים שחורגים מזיכרונם, הופכים לעצים ומבטיחים את המשך קיומם של הסנאים.

בארבע הדוגמאות הללו, חריגה היא התנסות חיובית ומפתחת. היא אמנם מאתגרת, אבל יש בה הזדמנות להצלה, לצמיחה, לדאגה לעתיד, לבנייה ולקיימות. דוגמאות אלה מעלות שאלות חשובות על מהות ותפקיד החריגה ביקום בכלל ובתבנית האנושית בפרט.

הנה כי כן, אף שהתרבות האנושית מקבעת חריגה בתבניות שליליות וקובעת עליה סנקציות, מבקש קול קורא זה לתפוס אותה גם על צדדיה החיוביים, לפתוח את מרחביה לעולמות היופי, הגילוי, השיפור והתיקון, תוך פנייה לגוף, לרוח, לרגש ולנפש מחד גיסא, ולטבע, ליקום ולקיימות מאידך גיסא. חריגה היא אמנם סטיה ממוסכמות או מנורמות, אבל הו כמה משעממים היו חיינו בלעדיה.

בקול קורא זה, האסופה של היצירות תבקש לבחון את החוויה האנושית הנובעת מחריגה כדימוי או הנובעת מחריגה קונקרטית, חומרית, גשמית או פיזית; רוחנית, אידיאולוגית או מחשבתית; רגשית, תודעתית, אינטואיטיבית או נפשית; פוליטית, חברתית, קהילתית או משפחתית; דתית או אמונית; גזעית, מגדרית או גילנית; חריגה מזכר ומזיכרון, חריגה ממסלול ומהסללה, חריגה מגבולות ומצפי, חריגת הלב, חריגת המוסר, התפיסה, ההבנה או המחשבה; לכל אלה מצטרף העיסוק באקטואליה של יחס החברה לחריג, לשונה, לאחר ולנבדל, כפרט וכמיעוט, סוגיה שמעסיקה בימים אלה את השיח המקומי והעולמי.

יצירות שטרם פורסמו בלבד, שעוסקים בחוויית החריגה ברוח הקול הקורא, שירים – יש לשלוח מנוקדים, רצוי בניקוד מלא ולכל הפחות בניקוד מנחה, בקובץ וורד בלבד, בציון שם הכותב/ת וכתובת האימייל של הכותב/ת בראש הדף, באורך כולל של לא יותר מאשר שני דפי איי4, גודל פונט 14. חומרים שיגיעו ערוכים בהתאם להנחיות, יעברו לקטורה ובמקרים מסוימים גם עריכה.

כתובות למשלוח: dtronen@gmail.com עם העתק לכתובת shvilim@bethasofermodiin.com

תאריך אחרון למשלוח: 15 באוקטובר 2019.

בסיפור האליגורי רב הרבדים "מאויב לאוהב" של עגנון, אותו למדתי בהיותי בכיתה ז', ולימים לימדתיו כמורה לספרות בחטיבות ביניים ובתיכון, הדמויות מוּנעות מכוח רצון הבנייה מול רצון ההרס.

שני כוחות אילו פועלים בעוצמה בחברה הישראלית (ובכל חברה במינונים משתנים), כשכוח ההרס נתן אותותיו בתקופה שלפני הבחירות ועדיין נותן אותותיו בשל הבחירות החוזרות.

האידיאולוגיה של שבילים היא לגשר בין הקטבים באמצעות היצירה הספרותית, ולכן גם הנושא הנבחר נועד, בין היתר, לקרב לבבות בין כל חלקי החברה הישראלית בפרט בתקופה בא הקיטוב הגיע לשיא.

בסיום הסיפור של עגנון ניכרת קורת רוחו של הגיבור-המספר, לא רק משום שהצליח לגבור על הרוח ולבנות לעצמו בית, אלא אףמשום שהצליח להשיב  מערכת יחסים ממצב של כאוס ומתח למצב של נורמליזציה ושלווה, פיוס ואחווה.

האויב אינו בהכרח אויב חיצוני. האדם יכול להיות ה"אויב" של עצמו המכשיל את הגשמת חלומותיו. במו ידיו אך יכול ל"נצח" את הרוח שלו עצמו בדרכו אל ההגשמה.

נשמח לקבל מכם יצירות העוסקות בנושא: מאויב לאוהב, או משקפות אותו, אם מהיבט חברתי, קולקטיבי, לאומי ואם מהיבט אישי; בין אם במישרין ובין אם בעקיפין.

ניתן לשלוח: יצירות אמנותיות, שירים סיפורים ומאמרים שלא פורסמו באף במה ולא עלו לאינטרנט לכתובת האימייל: shvilim@bethasofermodiin.com

מועד אחרון: 15.8.19

הֵי צִיּוּנְיוּנֵי הַדֶּרֶךְ
אֲבָנִים לְבַנְבַּנּוֹת
טוֹב לָשׁוּט, תַּרְמִיל עַל שֶׁכֶם
אֵי בְּלִי אָן הַרְחֵק לִנְדֹּד

(מתוך: שירת הנודד, מלים אהרון אשמן, לחן: מרדכי זעירא)

הנושא "ציוני דרך", שנבחר ע"י מועצת המערכת, נועד לתת במה ליצירות הרבות הנכתבות בהקשר למסעות ותחנות בחיים ברמת היחיד וברמת הקולקטיב. ברמת הקולקטיב הנושא כולל את המסע מהגולה לישראל בדורות השונים, חוויות של עקירה ונדודים בשל אירוע היסטורי שאירע, כגון: גלות בבל, גלות אשור, גירוש ספרד, השואה…

חוויות המעבר ממקום למקום קיבלו ביטוי ביצירות ספרותיות ואמנותיות במשך ההיסטוריה האנושית, ובפרט נדודים של העם היהודי, וממשיכות לתת אותותיהן ולקבל ביטוי ביצירה הספרותית והאמנותית גם בדורנו.

בימינו העולם הפך כפר קטן ומשפחות רבות נודדות בעולם, אם לצורך פרנסה ואם לצורך מילוי שליחות חשובה עבור המדינה אליה הם משתייכים, אם לצורך גילוי וחקר של נופים חדשים ואם משום עוולה שנעשית כלפי אוכלוסיות מסוימות, בכלל זה האנטישמיות הרווחת כיום. גם מעברים כאלה, אף אם הם זמניים, מותירים רישומם על "הנודד" ומקבלים מבע ביצירה הספרותית.

חוויות הנדודים וההגירה מחלחלות גם לדורות הבאים. חוויית נדידה של ההורים מותירה רישומה על הילדים ונשארת במוקד השיח בארץ ובעולם, ובפרט ביצירות הספרותיות והאמנותיות.

אנו מזמינים משוררים, סופרים ואמנים לשלוח יצירות מתאימות בנושא, שלא ראו אור ולא עלו לאינטרנט, לכתובת האימייל:

shvilim@bethasofermodiin.com

שירים יש לשלוח מנוקדים.

מועד אחרון למשלוח: 10.1.19

בברכה

מערכת שבילים

bethasofer.modiin2@gmail.com

לקראת גליון 21 של כתב העת שבילים בעריכת רחלי אברהם איתן,
אני מתכבדת כעורכת אורחת להזמין משוררים סופרים ואמנים לשתף ביצירות בנושא שירה וטכנולוגיה. או במילים אחרות, איפה ואיך נכנסת הטכנולוגיה לתוך חיי היצירה. האם היא נוכחת בכתיבה שלנו? ביצירה?

טכנולוגיה, היא עניין שימושי, מנוכר, אין בה שום מימד רומנטי, אין לה עבר באומנות ובשירה. הומרוס  לא כתב שירים על מנועי מכוניות או על העכבר של המחשב. ביאליק לא הכיר את מסך האי פד. האם אפשר לכתוב שיר ישר למסך המחשב? או הטלפון? . מה אורך חייו של שיר בעולם הטכנולוגי של היום. האם אפשר לאהוב דמות וירטואלית שאנו מכירים מהמסך או מהפייסבוק בלבד? מה קורה לרגש, לשיחה, לסגנון הכתיבה בעולם שהתקשורת בו עוברת דרך מסך. אשמח לקבל מכם יצירות העוסקות בנושא או משקפות אותו .

האם עכבר המחשב משפיע על התחושות שלנו, האם אור המסך של הטלפון מגרש את הבדידות של הכותב?

שתפו אותנו ואשמח לקבל יצירות ולערוך את גליון שבילים הבא בנושא חסר עבר והאמביוולנטי הזה.

בברכה,
חוה פנחס-כהן

bethasofer.modiin2@gmail.com

מועד אחרון: 28.3.18

כעורך אורח של גיליון 19 של כתב העת שבילים, אני מבקש להודיע לציבור היוצרים, שהגיליון הבא  יעסוק ביחסי אדם – חיה. נושא עמוק ונרחב בעל ביטויים נרחבים בספרות. יחסו של האדם לחיה, יחסי הגומלין בין אדם וחיה, ומקום החיה בתרבותו של האדם, שלושת נושאים אלה, מוכרים היטב בספרות הכללית מתחילתה. בעלי החיים בספרות מאפשרים לאפיין את עולמו וטבעו של האדם. סופרים רבים עשו שימוש בבעלי חיים בסיפוריהם, כאמצעי להצביע על חולשות או תקלות אנושיות מסוימות למטרות חינוכיות או כדי לבקר מקרים של התעללות, אכזריות וסטייה חברתית. הנושא נוגע לא רק ביחסו של האדם לחיות הסובבות אותו, לחיות ביתיות ומאולפות, אלא גם ליחסו לבעלי חיים הגדלים בטבע סביבו, מנקודת ראות אקולוגית. במאה האחרונה, האדם משקיע מאמצים ונרתם רבות למנוע היעלמות מינים מסוימים של בעלי חיים בעולם החי בטבע. יחסי אדם-חיה כוללים גם פעולות שתכליתן לשמר זנים של חיות ועופות מפני הכחדה, כמו, בניין מעברים מעל או מתחת לכבישים מהירים, למעבר חיות מצד לצד, כדי לא לכלוא אותן במרחב קטן מדי, העשוי להביא להכחדתם, למשל. יחסי אדם-חיה משתקפים היטב בספרות העולמית לדורותיה. נזכיר כאן דוגמאות אחדות מני רבות: "הרוח בערבי הנחל" (The Wind in the Willows) בחיבורו של הסופר האנגלי קנת גרהם (Kenneth Graham), "החתול במגפיים" של שארל פרו (Charles Perrault, "קול מיער", ספרו של ג'ק לונדון המספר על כלב ביתי, שחוזר למצבו הטבעי והפראי…

לעתים קרובות בין האדם לחיה נקשרת ידידות חזקה הנוגעת באהבה ממש, כמו  יחסי בוקפלוס הסוס האגדי ואלכסנדר הגדול. כאשר סוסו נהרג בקרב, הוא הקדיש לו קבר, ובנה על שם סוסו האהוב  עיר בשם בוקפאלוס.

מקומה של החיה בתרבויות השונות מהווה סמן תרבותי ולעתים אף רוחני מבדיל ביניהן. במיתולוגיה היוונית, מתואר כלב ענק ומפלצתי בעל שלושה ראשים וזנב דרקון. באמונה העממית הפגנית נקשר הכלב לממלכת השדים והמוות, כאנוביס – הכלב/התן, שומר הקברים והמומיות החנוטות בפירמידות.
ספרות חז"ל משופעת בעדויות אודות כלבי העדר. הכלבים, ובעיקר כלבי העדר נקשרו מטבע הדברים לבעליהם הרועים, והתלמוד אינו חוסך במלים בבואו להעלות על נס את נאמנות הכלב לבעליו הרועה.

יחסי אדם חיה מקיפים אין ספור היבטים, החל בהתנגדות ציבורית של צמחונים וטבעונים למאכל בשר, ושחיטת חיות. התנגדות של מדינות אחדות באירופה לאחרונה, לקיום שחיטה כשרה בתחומן. אהבת האדם לחיות מקבלת ביטוי בצורת קיום תחרויות יופי לכלבים וירידים לחיות מחמד, קיומן של חנויות מזון וציוד נלווה לחיות בכל פינה, קיומם של שירותים וטרינריים ממוסדים בכל העיריות והמועצות ועוד. יחסי אדם חיה מלווים אותנו, גם בחדשות היום יום. לא אחת אנו מדווחים בחדשות על התנגשות מכוניות בגמלים או פרות – תאונות המסתיימות באופן טרגי במות חלק מן הנוסעים או כולם והגמלים שנחבטו ברכב. מחקרים מדעיים שנעשו בשנים האחרונות, מוכיחים שחיות חשות כאב, חרדה ועצב כמו האדם.

בגיליון זה, אנו מבקשים לעסוק ביחסינו עם החיות הסובבות אותנו בטבע וחיות המחמד החיות עמנו בבית, במקומן של החיות בתרבות הישראלית, ובהוויה הישראלית בכללותה. נשמח לקבל, סיפורים (עד 900 מלים) קצרים, שירים, מסות ומאמרים (עד 1200 מלים) בנושא זה, מכל זווית ראיה שתראה לכם/ן. לשלוח יצירות שלא ראו אור בשום במה ולא עלו לאינטרנט. מועד אחרון: 28.3.18

דן אלבו

אנו פונים גם לאמנים לשלוח ציורים ואיורים בנושא אדם וחיה. מומלץ לשלוח גם רישומים בשחור-לבן. העורך האורח של מדור שביל לאמנים בגיליון זה הוא האמן, העורך והמרצה צבי פדלמן.

דמי החבר  240 ₪ בלבד, כוללים את המנוי והשתתפות באירועים, בתערוכות ובמפגשי היוצרים. התרומות תתקבלנה בברכה להפקת גיליון זה.

אמייל למשלוח היצירות:   shvilim@bethasofermodiin.com,   yerochalaim@walla.com