עמיר עקיבא סגל הוא בן מושב ציפורי. למד בבית הספר התיכון החקלאי נהלל. את שירותו הצבאי עשה כמפקד צוות בחיל התותחנים. בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר מוסמך בייעוץ ופיתוח ארגוני מהמכללה למנהל. בזמן לימודיו לתואר הראשון שימש כיו"ר תא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית, תא "אופק חדש". לאחר מכן שימש כחבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל ופעל כחבר ופעיל בארגון אמנסטי ישראל. שימש כסגן יו"ר ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע. סגל הוא שדרן רדיו והגיש, יחד עם שלומי בן עטר, את תכנית הרדיו שירת מחאה בתחנת כל השלום, התוכנית עוסקת בשירי מחאה, בשירים חברתיים ופוליטיים עבריים. בנוסף, משמש כעורך ומנחה סדרת ערבי "שיר כאב" העוסקת בשירי מחאה בישראל בבית אבי חי בירושלים. שיריו ויצירותיו התפרסמו בכמה כתבי עת – "עיתון 77", "מעין", "מטעם", "שבו", "מאזניים", "זוטא", "שבילים", "קו למושב" ואחרים. ספר שיריו "בשובי מן המילואים" יצא בשנת 2008 בהוצאת גוונים. על ספרו זכה במלגה למשוררים צעירים על שם רפי פרבמן ז"ל.
סגל עמיר
גם כן אפשרות
בַּסּוֹף יֵשׁ
אֶסְפְּרֵסוֹ קָצָר
עִם בַּחוּרָה שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה
חוֹבֶבֶת שִׁירָה
שֶׁאֵינְךָ מְסֻגָּל לְהַסְכִּים אִתָּה
יֵינוֹת מִתְעַרְבְּבִים בְּרֹאשְׁךָ
וְאַתָּה רוֹצֶה שֶׁמֶשׁ וְיָם וְחוֹל
וְלִהְיוֹת לְבַד
וּבְשְׂרְךָ הַחַי בַּלַּיְלָה
הִיא מְדַבֶּרֶת
אַתָּה כְּבָר לֹא מַקְשִׁיב
וּמְהַנְהֵן
ים תטיס
אַחַר כָּךְ הַשִּׁגְרָה הַזֹּאת
הִשְׁכִּיחָה אֶת הָאֶפְשָׁרוּת
הָיִינוּ אֲנָשִׁים חַיִּים
וְלֹא הִגִּיעַ לָנוּ
לֹא הִגִּיעַ לָנוּ
כָּל הַשֶּׁפַע הַזֶּה
הָיִינוּ חֲדָשִׁים בְּעִיר זָרָה
הָיִינוּ גְּדוֹלִים מֵהַחַיִּים
וְהָעוֹלָם הָיָה גִּזּוּם שֶׁל חֲוָיוֹת
הָיִינוּ גְּדוֹלִים וְצוֹדְקִים
אָהַבְנוּ בֶּאֱמֶת
כִּי יָכֹלְנוּ
כִּי הָיָה נָכוֹן וְאֶפְשָׁר
אַהֲבָה אֲמִתִּית
הָיִינוּ שׁוֹנִים וְדוֹמִים
גַּם אַחֲרֵינוּ הָיוּ
גַּם יִהְיוּ
אֲנָשִׁים חֲסֵרִים
הים לא נגמר והקור
הוּא מֵת רָחוֹק
כְּאָב הוּא דִּבֵּר
אֲפִלּוּ דָּגִים מַרְגִּישִׁים
לַיָּם הַגָּדוֹל הַזֶּה
כִּמְעַט שֶׁאֵין גְּבוּלוֹת
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּרְגִּישִׁים יוֹתֵר
לֹא כֻּלָּם הוֹכִיחוּ אֶת הַלֵּב הָרָחָב
לֹא כֻּלָּם
הוּא כֵּן
הוּא הָיָה
הַיָּם הַגָּדוֹל קַר לְכֻלָּם
אִי אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲמֹד בָּזֶּה
זֶה הָיָה הַדָּבָר הַצָּפוּי
בָּאֱמֶת, אִישׁ טוֹב
אַף מִלָּה רָעָה
כָּל הַמַּרְאוֹת הָאֵלֶּה
זֶה הָיָה בִּלְתִּי נִסְבָּל
הַיָּם לֹא נִגְמַר וְהַקֹּר
לֹא יָכֹל הָיָה לִהְיוֹת לָזֶּה סוֹף אַחֵר
לֹא הָיוּ לַיָּם גְּבוּלוֹת כִּמְעַט
הַקֹּר הָיָה חָזָק
וְרָטֹב
הוּא הָיָה אִישׁ טוֹב, מְאֹד
שיר פתיחה
כָּל הַמִּבְנִים הַקַּיָּמִים
הוּשְׂמוּ לִצְחוֹק וּלְאַל
כָּל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת נֶחְקְרוּ
שִׁיר הוּא גַּם מִזְרָקָה
אָז אֲנִי יָכוֹל לִכְתֹּב
וְזֶה יִהְיֶה פָּשׁוּט
מַה שֶׁבָּאתִי לְהַגִּיד
