*
זִכָּרוֹן לֶכְתְּךָ אֵינוֹ מַרְפֶּה מִמֶּנָּה
הִיא מְדַשְׁדֶּשֶׁת בִּשְׂדֵה קוֹצִים
שֶׁחוֹתְכִים בִּבְשָׂרָהּ
חֵלֶק פָּרְחוּ כְּמוֹ בּוּעָה שֶׁהִתְפּוֹצְצָה
חֵלֶק דָּרֵי קֶבַע בִּמְחוֹזָהּ
מְקַנְּנִים זְמַן רַב
זִכְרוֹנוֹת אֵינָם נוֹשְׁבִים עִם הָרוּחַ
וְאֵינָם מִתְנַפְּצִים בִּסְעָרָה לְכָל עֵבֶר
נִשְׁאָרִים הֵם כְּמֻרְסָה
חֵץ פּוֹצֵעַ מַזִּיל אֶת הַנֶּפֶשׁ.
מתוך: שבילים, גיליון 16