מִי אָמַר לְךָ
שֶׁלֹּא רָצִיתִי
לָשׁוּט בְּסִירַת הַצְּבָעִים?
לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת, לְלַטֵּף אֶת הַגַּל
כִּשְׁדֵי מֶרְחָבִים רוֹטְטִים.
מִי סִפֵּר לְךָ שֶׁלֹּא חָרַדְתִּי
שֶׁמָּא גַל וְיָם יִסְחָפוּנִי
מִתּוֹך הַאֲנִי וְהַיּוֹם הַנּוֹדֵד וּמַסְתִּיר אֶת פָּנַי
– לֹא יִרְאוּנִי
אֵי מִי לָחַשׁ לָךְ – בְּסִירַת הַגְּוָנִים
אָסַפְתִּי הַכֶּסֶף, הַפָּז הַמְּרָצֵּד
וְצָבַעְתִּי אֵינְסוֹף בְּמִכְחוֹל הָרוּחוֹת
הָאֶחְזֹר מִן הָרוּחַ?
לַהֲפֹךְ לִסְתָם עֵד
שֶׁל הָרֶגַע הַקָּט שֶׁנֶּחְבָּא בְּגֻמְחָה
חֲרִירִית וְאַבְנִית בָּרְחוֹבוֹת הַבּוֹרְחִים
וַאֲנִי הַשָּׁרָה וְצוֹבַעַת מָחוֹל
שֶׁל הָעַד וְהַגַּל הַשָּׁבִים וְהוֹלְכִים…?