הֵמָּה כִּשְׁפוּךְ
וַתֵּלְכִי אַחֲרֵיהֶם,
בְּחֶלְקַת לְשׁוֹנָם מְשָׁכוּךְ
וַתֵּלְכִי מַחֲצִית הַדֶּרֶךְ
וְעוֹד כִּבְרָה וְיָדָם עֲדַיִן נְטוּיָה,
אֶל
תַּלְתַּל הַגּוֹלֵשׁ עַל מִצְחֵךְ
אֶל
טֶפַח הַנִּגְלֶה בִּבְשָׂרֵךְ.
אֶל
צְחוֹקֵך, חִיּוּכֵךְ, קוֹלֵךְ
הַמִּסְתַּלְסֵל בְּרִנָּה.
"קוֹל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה".
הֵמָּה
כִּזְּבוּ לָךְ
נַפְשֵׁךְ שָׁבוּ בִּלְחָשִׁים
גּוּפֵךְ כָּלְאוּ בִּטְקָסִים
כְּשֵׂיָה לַטֶּבַח.
וְאַתְּ
עָקַדְתְּ עַצְמֵךְ אֶל הַמִּזְבֵּחַ
בְּחֶבְלֵי אַהֲבָה
מְמָאֶנֶת לְהִנָּתֵק
מִמִּקְסָם הַשָּׁוְא
מְמָאֶנֶת לְהִתְעוֹרֵר מֵחֲלוֹם
לָאֱמֶת הַבְּזוּיָה.
)מתוך: שבילים, גיליון 5)