אֲנַחְנוּ רְגִילִים לַחֲלֹק אֶת חַיֵּינוּ יַחַד,
אֲנִי וְהַבִּלְתִּי צָפוּי. לְעִתִּים הוּא מַגִּיחַ וְלָכֵן
עָלַי לִהְיוֹת בְּעֶמְדַּת הַמְתָּנָה, לְמָשָׁל,
אֲנִי קוֹרֵאת לַשֵּׁנָה, מִתְפַּשֶּׁטֶת נִשְׁכֶּבֶת
לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ עוֹצֶמֶת עֵינַי מִתְמַסֶּרֶת עֵרָה
לְכָל נְשִׁימָה, קְחִי אוֹתִי, שֵׁנָה, קְחִי אוֹתִי, שֵׁנָה
מְזַיֶּפֶת תְּנוּמָה וְנִרְדֶּמֶת.
אוֹ לֹא.
גַּם עַל הַשְׁכָּמָה
אִי אֶפְשָׁר לִבְנוֹת, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל חוּשִׁים, לְמָשָׁל
שְׁמִיעָה. פֶּתִי מַאֲמִין לִשְׁמוּעוֹת. גַּם מַבָּטַי אֵינָם בִּלְתִּי
תְּלוּיִים (שָׁאֲלוּ אֶת אֵשֶׁת לוֹט). בִּכְלָל
יֵשׁ לָקַחַת הַכֹּל בְּעֵרָבוֹן מֻגְבָּל.
דְּפִיקָה בְּדֶלֶת, קְצֵה מִסְדְּרוֹן, מַעֲלִית שְׁקוּפָה
אֲפִלּוּ מִלִּים.