מתוך הפרולוג: שירה אקזיסטנציאליסטית תחת הקורונה – ד"ר רחלי אברהם-איתן:
לקורא מזדמנת חוויה מעצימה בקריאת ספר השירים טרם–רקויאם, הלך בדרכים המורכב משני חלקי הספר: חלא א – "טרם-רקויאם" וחלק ב – "הלך בדרכים".
המשורר שהוא רופא במקצועו, זועק בספר זה את זעקתה של האנושות כולה בימי מגיפה, כאשר רבים מן החולים במחלה בעולם כולו לא זוכים לטיפול רפואי, כפי שבארץ שלנו החולים זוכים, והם מופקרים אל מותם. במקומות רבים בעולם בתי החולים לא יכולים להכיל את כל מי שחלו. מצב קשה זה מאפיין לא רק את הארצות העניות, אלא גם את הארצות העשירות. המשורר משמש מעין שופר לכל אותם אנשים שנפגעו מהקורונה, ממגפות אחרות, בעבר ובהווה, ובעיקר מרצח-עם, שואה שנגרמת על-ידי אדם בשר ודם.
השירים מטלטלים כמו גם צילומי פסליו של קנת טרייסטר על-ידי אנה לפיטו קלומבייה, המוצגים ב"מוזיאון השואה" במיאמי.
תחושה אפוקליפטית מלווה את הקריאה הנוצרת הן מתוכן השירים והן מן הדיאלוג שבין צילומי הפסלים ובין הטקסטים. הזעקה העולה מן הטקסטים מומחשת בפסלים שנבחרו ללוות את הטקסט. לא בכדי פתח המשורר בסיפור הבריאה, ובפרט בריאת האדם. שכן שיריו האקטואליים לעת הקורונה, אינם מצטמצמים לעת הזו או למקום מסוים על פני הגלובוס, אלא לכלל האנושות. חלק ב: "הלך בדרכים" שם דגש על הרס העולם, הרס הצומח, הרס הטבע על ידי-האדם.
אולם בצד התמונות האפוקליפטיות טמונה בספר זה תקוה לשינוי ולשיבה לימי גן עדן כפי שכיוון לנו אלוהים בבריאת העולם, בבריאת האדם, החי והצומח. התמונות הנפלאות עתירות מטפורות ויופי נשגב שמעלה המשורר מן הבריאה, מעצימות את קריאתו לחדול מהרס העולם והאדם.
הפואטיקה של המשורר בספר שירים זה מזכירה פואטיקה קלאסית של שירת יוון הקדומה בדומה לתפקיד המקהלות בטרגדיות היווניות, בפרט בטרילוגיה של סופוקלס: אנטיגונה, אדיפוס המלך ואדיפוס בקולונוס. המחבר מחלק את תפקידי המקהלה לפי שכבות גיל. למעשה, מקהלותיו של המשורר מייצגות את האנושות כולה: מקהלת המבוגרים, מקהלת הילדים, מקהלת הזקנים, מקהלת החיילים ומקהלה כללית. המקהלות מהוות מעין הד חוזר לקולו של המשורר עצמו, או של ה"סולן" של המקהלה. קול זה מבטא את קולו של המשורר הזועק את זעקתה של האנושות, מעין תחינה של הֵלך בעולם הזה לפני הרקויאם. תחושת סופיות האדם מהדהדת בכל אחד מן השירים, בכל אחד מן הקולות שנבחרו להביע את הכאב והתחינה, של האנושות כמו גם בכל אחד מצילומי הפסלים שנבחרו ללוות את הטקסטים שמוסיפים ממד נוסף לקולות – קול הדממה הזועקת שהוא הקול החזק מכולם, קולו של המוות, בדומה לדברי אלוהים אל קין בספר בראשית "קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה".
המשורר פותח בבריאת העולם, החושך והאור, הצמחיה, האדם והמוות. עם הצמחיה צמחו גם "פרות אדם" ו"המוות בעשב". חוה מתקבלת בברכה מיוחדת החוזרת כמוטיב "ברוכה תהי" בווריאציות משתנות. חוה המכונה גם "אמא-דשא", מופיעה בתפקיד של מי שמונעת אלימות, מרחיקה את בניה ממלחמות.
חזונו של המשורר מנוסח בשיר ז' (מספר סמבולי ביהדות) בחלק הראשון: "טרם-רקויאם" בשירת "מקהלת המבוגרים":
חָפְשִׁי וּמְשֻׁחְרָר יִהְיֶה
הָאָדָם מֵאַלִּימוּתוֹ
הָעָם מֵעַבְדּוּתוֹ
בְּמִצְרַיִם וּבְכַדּוּר הָאָרֶץ
חָפְשִׁי וּמְשֻׁחְרָר יִהְיֶה
הָעָם וְהָאָדָם
מֵאַלִּימוּתוֹ בְּכָל הָאֶרֶץ
מֵעַבְדּוּתוֹ בָּאָמֶרִיקָה
מֵאַלִּימוּתוֹ
חָפְשִׁי וּמְשֻׁחְרָר יִהְיֶה
אֲשֶׁר הֻפְרְדָה מֵהַמַּיִם
אֲשֶׁר הֻפְרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם
חָפְשִׁי וּמְשֻׁחְרָר יִהְיֶה
הָאָדָם מֵחֶבְלוֹ שֶׁל הַצַּיָּד
מֵחֹסֶר שִׁוְיוֹן מִפְּאַת זְהָבוֹ
מֵהַמָּוֶת הַבָּא מִדֶּשֶׁא מֻרְעָל
חָפְשִׁי וּמְשֻׁחְרָר יִהְיֶה
מַעֲלִיבוּת בְּנֵי-הָאָדָם
מִמִּלְחֲמוֹתֵיהֶם.
בְּאֶרֶץ
על המחבר:
פרופ' ארנסטו קהאן – משורר ורופא.
פרופ' אמריטוס בפקולטה לרפואה, אוניברסיטת ת"א, חבר כבוד באקדמיה המלכותית ובאקדמיה הבינלאומית.
חבר כבוד באקדמיה הבינלאומית למדעים, טכנולוגיה, חינוך ומדעי הרוח (AICTEH).
מנהל אקדמי לקורסי בריאות – מכון הגליל.
נשיא האגודה הגלובלית להרמוניה (GHA) בישראל.
מנהל OME ארגון הסופרים העולמי.
נשיא כבוד, AIELC האגודה הישראלית לסופרים בשפה הספרדית.
סגן נשיא ראשון, האקדמיה העולמית לאמנויות ותרבות-WAAC/ACP.
נשיא כבוד של SIPEA – האגודה הבינלאומית לסופרים ואמנים משוררים.
סגן נשיא, הפורום הבינלאומי לספרות ותרבות לשלום (IFLAC).
מחבר ספר זה הוא בעל מוניטין רב בעולמם של דוברי ספרדית, זכה לאינספור פרסים.
"ארנסטו קהאן הוא אחד מתוך שלושים הסופרים הבולטים ביותר בעולם בשנת 2011, שנבחרו על–ידי הקונפדרציה העולמית של משוררים וסופרים". הספר המפורסם ביותר שלו הופיע תחת הכותרת רצח-עם" ((Genocidio. אמנם, לדעתו ועדיפותו, הספר הראשון שראוי לתרגם לשפה העברית הוא "טֶרֶם–רֶקְוִיאֶם", מפאת סגנונו והקשרו לתורה ולעם היהודי. עד כה פרסם עשרים ותשעה ספרים.
