בסיפור האליגורי רב הרבדים "מאויב לאוהב" של עגנון, אותו למדתי בהיותי בכיתה ז', ולימים לימדתיו כמורה לספרות בחטיבות ביניים ובתיכון, הדמויות מוּנעות מכוח רצון הבנייה מול רצון ההרס.
שני כוחות אילו פועלים בעוצמה בחברה הישראלית (ובכל חברה במינונים משתנים), כשכוח ההרס נתן אותותיו בתקופה שלפני הבחירות ועדיין נותן אותותיו בשל הבחירות החוזרות.
האידיאולוגיה של שבילים היא לגשר בין הקטבים באמצעות היצירה הספרותית, ולכן גם הנושא הנבחר נועד, בין היתר, לקרב לבבות בין כל חלקי החברה הישראלית בפרט בתקופה בא הקיטוב הגיע לשיא.
בסיום הסיפור של עגנון ניכרת קורת רוחו של הגיבור-המספר, לא רק משום שהצליח לגבור על הרוח ולבנות לעצמו בית, אלא אףמשום שהצליח להשיב מערכת יחסים ממצב של כאוס ומתח למצב של נורמליזציה ושלווה, פיוס ואחווה.
האויב אינו בהכרח אויב חיצוני. האדם יכול להיות ה"אויב" של עצמו המכשיל את הגשמת חלומותיו. במו ידיו אך יכול ל"נצח" את הרוח שלו עצמו בדרכו אל ההגשמה.
נשמח לקבל מכם יצירות העוסקות בנושא: מאויב לאוהב, או משקפות אותו, אם מהיבט חברתי, קולקטיבי, לאומי ואם מהיבט אישי; בין אם במישרין ובין אם בעקיפין.
ניתן לשלוח: יצירות אמנותיות, שירים סיפורים ומאמרים שלא פורסמו באף במה ולא עלו לאינטרנט לכתובת האימייל: shvilim@bethasofermodiin.com
מועד אחרון: 15.8.19
