"וחצי תאותי בידי" – ספר שירים מאת חוה פנחס כהן, הקיבוץ המאוחד 2018:
"אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו" (קהלת רבה א יג). על פי המדרש רק: "חצי תאוותו", משום שהאדם מפתח מערכת ציפיות ושאיפות באופן המוגבל לעולם המוכר לו. מה שאינו בהישג ידו או תפיסתו התודעתית – אין הוא שואף אליו ולכן הוא נפטר מן העולם ורק חצי תאוותו בידו. לפי פירוש נוסף: אדם שיש לו "שלמות", כלומר מאה, ירצה עוד מאה וכן הלאה.
חוה פנחס כהן מכירה יפה את המדרש ומשתמשת בו כביטוי העולם הגשמי והרוחני גם יחד. אחד השירים העוצמתיים שבספר זה, צוטט גם על כריכת הספר, יכול להמחיש את שני השבילים: הגשמי והרוחני, המתאחדים כמעט בכל שיר ושיר משירי ספר יפה זה. נדגים את הבית האחרון:
לַשְׁתִּי אֶת הַבָּצֵק הַמְסָרֵב לִלְחִישׁוֹת וְנִכְנָע לְאֶגְרוֹפַי, לַשְׁתִּי בִּתְנוּעוֹת
מַעֲגָל מֵהַבֶּטֶן אֶל הָאֵינְסוֹף מַקְשִׁיבָה לְמִפְגַּשׁ הָאֲדָווֹת עִם
תְּנוּעָה מִשָּׁם אֶל הַבֶּטֶן וּבַחֲזָרָה פָּרַסְתִּי תַּפּוּחִים לְעוֹרְרוֹ
מִתַּרְדֵּמַת הָאַהֲבָה לְהַזְכִּירוֹ בֵּין הַתַּפּוּחִים בְּחֶבְיוֹן צִמּוּקִים
שָׁמָּה עוֹרַרְתִּיו לְהָסִיר הֶסְתֵּר פָּנִים וּלְהָבִיאוֹ אֶל גַּנִּי אֶל פְּלָאַי
רִמּוֹנִים לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנַּחַל וּלְהַנִּיחַ רֹאשׁוֹ עַל שַׁד יְמִינִי.
